חברה טענה כי חברה אחרת מכרה מוצר מזוייף שלה ובכך הפרה את סימן המסחר הרשום שלה ומשכך דרשה לקבל פיצוי הן מכוח פקודת סימני המסחר ועוולת גניבת העין.
בית המשפט קבע כי במכירת מוצר הנושא את השם של המוצר המוגן בסימן מסחר שלא על ידי החברה המייצרת יש משום הפרה של סימן המסחר. כמו כן יש בכך להוות עוולה של גניבת עין. כדי להוכיח העוולה יש להוכיח קיומו של מוניטין למוצר וכי קיים חשש סביר להטעיית הציבור. עם זאת, תנאי לפיצוי בגין הפרת סימן מסחר הוא הוכחת קיומו של נזק. מכיוון שבאותו המקרה לא הצליחה התובעת להוכיח קיומו של נזק משמעותי, ולא השתמשה בעדויות צרכנים אשר מבדילים בין שני המוצרים (המקורי והמזוייף), קיבל בית המשפט את התביעה אך פסק לטובת התובעת סכום נמוך יחסית.