רשות מקרקעי ישראל יצאה במכרז להחכרת מגרשים לבנייה. תנאי המכרז שנוסחו היו לא ברורים, באופן שמעלה מספר דרכים לפרשנות, אשר כל אחת מהן מובילה לתוצאה שונה. בנוסף, בין המציעים שהשתתפו במכרז היו שתי קבוצות אשר פעלו באופן מתואם על-מנת לחלק ביניהם את המגרשים עליהם הציעו הצעות כדי להגדיל את סיכוייהן לזכייה באופן שמהווה יתרון בלתי הוגן על פני מציעים אחרים.
בית המשפט העליון קבע, כי על עורך מכרז לנסח את תנאי המכרז באופן ברור וחד משמעי, אולם גם אם התנאים לא נוסחו בצורה מיטבית במקרים חריגים בלבד יבטל בית המשפט את המכרז. מציעים במכרז רשאים לנקוט בתכסיסים לגיטימיים כל עוד אינם פוגעים בעקרונות של שוויון, הגינות וטוהר מידות שבבסיס דיני המכרזים. בית המשפט ייטה להקל כשמדובר במציעים פרטיים, להבדיל ממכרז עסקי-מסחרי, בו בית המשפט ימתח את קו הגבול באופן שונה. במקרה זה בית המשפט פסל מציעים שתאמו ביניהם את ההצעות.