שוכרים של אולם אירועים גילו, יום לאחר העברת פיקדון שנמסר להבטחת השכירות, כי הליך משפטי שהיה קיים למול השוכר הקודם, אשר סירב להתפנות, הסתיים בהתחייבות המשכירה לשוכר היוצא לקיים באולם האירועים שמונה אירועים נוספים במהלך תקופת השכירות של השוכר הנכנס.
בית המשפט קבע, כי חוזה יש לקיים בתום לב וצד לחוזה רשאי לבטל את החוזה במקרה של הפרה צפויה המתרחשת כאשר הצד השני גילה דעתו שלא יקיים את החוזה, או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו. המשכירה הסתירה מהשוכר הנכנס את התחייבויותיה לשוכר הקודם וחשפה את המידע רק לאחר שכספי פיקדון השכירות הופקדו בחשבונה ובכך החזיקה את השוכרים הנכנסים כבני ערובה. בעטיין של נסיבות אלה בית המשפט קיבל את תביעת השוכרים וקבע כי התנהגות המשכירה לא נעשתה בתום לב ומניעת מסירת חזקה בלעדית על המושכר במועד שהתחייבה לו מהווה בהפרה צפויה ויסודית של ההסכם, המזכה בביטול ההסכם ותשלום פיצויים.