תשלום פרישה לעובד בגין אי תחרות כמעט תמיד ימוסה כהכנסה פירותית ולא הכנסה הונית

אדם פרש מתפקידו כמנכ"ל חברת כרטיסי אשראי ובמסגרת הסכם ההעסקה שלו קיבל עם פרישתו סכום גדול כנגד התחייבותו שלא לעסוק בתחום זה למשך חצי שנה. מס הכנסה סירב להכיר בסכום זה כהכנסה הונית ודרש למסות אותו לפי מס ההכנסה הרגיל.
בית המשפט קבע, כי קיימת חזקה ניתנת לסתירה כי כל תשלום לעובד על ידי מעבידו הוא הכנסה פירותית (שתמוסה כמס הכנסה רגיל), כאשר הנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי העובד, ומדובר בנטל כבד להוכיח שמדובר בתשלומים בגין התחייבות אי התחרות ולא הכנסה אחרת, כשכר עבודה או מענק פרישה, שרק "נצבע" כתשלום בגין אי תחרות. הטענה לפיה תשלום אי תחרות מהווה תקבול הוני תתקבל רק במקרים חריגים ונדירים בהם העובד יוכל להראות שמשמעות תניית אי התחרות אינו אי עבודה זמנית אלא מצב בו העובד לא יוכל לשוב לעבוד בתום תקופת אי התחרות. למשל, כשלאחר תקופת הצינון כבר לא יוכל העובד למצוא עבודה בתחום זה. במקרה זה תניית אי התחרות לא מונעת עיסוק בתחומים אחרים ותקופתה אינה "מוציאה את העובד מהשוק" ולכן המדובר בהכנסה פירותית ולא הכנסה הונית.