אי קבלה לעיון של הסכם ניהול בשכירות מסחרית עשויה להעיד שלא נכרת הסכם מחייב

משכיר של נכס טען כי שוכרים פוטנציאלים של משרד נסוגו באופן פתאומי על אף שהתחייבו בעל פה לשכור את הנכס.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי כאשר מדובר בהסכם שכירות בעל-פה יש להוכיח בראיות מספיקות כי התקיימו כל היסודות המהווים תנאי לקיומו של חוזה מחייב כגון: גמירות דעת ומסויימות. כאן הוכח שלא הייתה בין הצדדים הסכמה בסיסית בדבר מועד תחילת השכירות‏ וכי השוכרים הפוטנציאלים לא קיבלו לעיון את הסכם הניהול. לא מדובר בעניין טכני שכן הסכם הניהול וההתחייבויות מול חברת הניהול הן נדבך משמעותי וחשוב בהתקשרות של ‏כל שוכר בבניין משרדים, ועצם העובדה שהשוכרים לא קיבלו את הסכם הניהול (וגם לא ‏ידעו מהי עלות הניהול ומהם תנאי חברת הניהול) מלמדת על העדר גמירות דעת ‏ומסוימות והדבר מלמד על כך שמדובר היה במשא ומתן ראשוני בלבד.