שני חברים, האחד איש עסקים והשני מעצב אופנה, הקימו עסק של מכירה והשכרת שמלות ערב ושמלות כלה וחתמו על הסכם מייסדים על פיו איש העסקים היה אמון על כל הצד האדמיניסטרטיבי והכלכלי של העסק והמעצב על כל הפן של העיצוב וייצור השמלות. חקירת רשויות המס העלתה ממצאים חמורים וכשלים מהותיים בניהול ספרי החשבונות של החברות שהוקמו ובעקבותיה ביטל המעצב את הסכם המייסדים בטענה שמדובר בהפרה יסודית שלו על ידי איש העסקים.
בית המשפט דחה את התביעה שהגיש איש העסקים וקבע, כי כשבעלי מניות בחברה חילקו ביניהם את תחומי האחריות באופן בו כל צד אחראי בלעדית לתחום אחר ואף פועלים כך בפועל נוצרת הסתמכות הדדית ביניהם האחד על פעולותיו של השני. המעצב לא היה מתקשר בהסכם המייסדים אילו היה יודע שאיש העסקים ינהל את המערך הכספי של החברות באופן שעומד בניגוד מוחלט להוראות הדין ולכן היה רשאי לבטל את הסכם המייסדים ולפעול לפירוק החברות.