פסק דין
פתח דבר
1. שני חברים שחברו יחדיו להקמת עסק של מכירה והשכרת שמלות ערב ושמלות כלה, תחילה כשותפים בעסק ובהמשך הקימו שתי חברות משותפות כאשר לכל אחד מהשניים מומחיות אחרת ונפרדת, הראשון בתחום הניהולי עסקי והשני בתחום העיצוב.
בין השניים נערכו שני הסכמי מייסדים בהם פורטו תחומי האחריות של כל אחד מהם.
חקירת רשויות המס העלתה ממצאים חמורים וכשלים מהותיים בניהול ספרי החשבונות של החברה המשותפת, העלמות הכנסה, ניהול מערך תשלומים במזומן ואי דיווח על הכנסות והוצאות כמתחייב בדין, חקירה שבהמשכה נפתחו הליכים על ידי רשויות המס הן בפן הפלילי והן בפן האזרחי. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה האם, כטענת הנתבע, עניין לנו בהפרה יסודית של הסכם המייסדים שבעקבותיה הוא זכאי היה לבטל את ההסכם כפי שנעשה על ידו או שמא אין מדובר בהפרה יסודית כטענת התובע.
הצדדים
2. בלאיש ארט בע"מ (להלן: "החברה") היא החברה בשמה הוגשה התביעה הנגזרת כפי שנוסחה בכתב התביעה המקורי, זוהי חברה פרטית הרשומה בישראל שעסקה בתקופה הרלוונטית בייצור, מכירה והשכרת שמלות כלה, שמלות ערב ובגדים אחרים, החברה הוקמה בשנת 2003 על ידי התובע והנתבע 1 שמחזיקים בחלקים שווים במניות החברה.
התובע, מר דוד זריהן (להלן: "זריהן") הינו איש עסקים בעל ידע וניסיון בניהול עסקים, שיווקם וקידומם, ניהול לרבות יבוא ויצוא, בעל מניות ודירקטור בחברה ועו"ד בהשכלתו.
הנתבע 1, מר ויקטור בלאיש (להלן: "בלאיש") הינו מעצב אופנה מוכר וידוע העוסק בעיצוב וייצור פרטי לבוש יוקרתיים. גם הוא בעל מניות ודירקטור בחברה.
הנתבע 2, גדי אלימלך (להלן: "אלימלך") הינו מעצב אופנה וסטייליסט והוא בן זוגו של בלאיש.
הסעד המבוקש בתביעה העיקרית
3. ההליך העיקרי שהוגש לבית המשפט, תנ"ג 6752-08-15, היה בקשה לאישור תביעה נגזרת במסגרתו עתר התובע (המבקש בבקשת אישור) לחייב את הנתבעים בתשלום הנזק שנגרם לחברה על סך של כ-2.5 מיליון שקלים.
בבקשה עצמה טען התובע שעד פרוץ הסכסוך בין הצדדים בשנת 2014 היו זריהן ובלאיש קרובים במשך שנים רבות, בשנת 2009 יזמו השניים הקמת עסק לעיצוב והשכרת שמלות כלה וערב, חברת בית בלאיש בע"מ (להלן: "החברה הקודמת") תוך בניית מותג יוקרתי, כאשר זריהן הופקד על מלאכת גיוס הכספים והשקעתם בבניית העסק, לצורך זה הוא חתם על הסכם ערבות בסך של 500,000 שקלים להקמת העסק ופיתוחו ובהמשך הזרים סכום נוסף של כ- 600,000 שקלים לטובת העסק.
בשנת 2013 הקימו השניים את החברה, לצד החברה הקודמת והחלו לנהל את העסק תחת החברה החדשה וביום 16.6.2013 חתמו השניים על הסכם מייסדים במסגרת הקמת החברה החדשה (להלן: "הסכם המייסדים") כאשר לפי טענת התובע שיתוף הפעולה ביניהם הניב הצלחה גדולה בבניית המותג, כמות הלקוחות הלכה וגדלה מידי שנה כאשר לטענת התובע פעולותיו וחלקו בעשיה סייעו לגיבוש המותג כייחודי ויוקרתי מעבר לאיכות הבגדים והעיצוב.
עוד טען התובע ששורש הסכסוך בין השניים קשור בבדיקה שערכה רשות המיסים על ספרי הנהלת החשבונות של החברה בחודש מרץ 2014 בעקבות מידע על החברה. התובע טוען שהבעיה אל מול רשות המיסים נפתרה בהסדר שהושג הן בצד הפלילי של החקירה והן בצד האזרחי מול רשות המס. אירוע זה הוא שהוליד את החשדנות והפרנויה אצל הנתבע כלפי התובע, מאותו אירוע ואילך נתפס התובע בעיני הנתבע כמי שגזל ממנו כספים וסיבך אותו אל מול רשויות המס, התפתחות שהעלתה את היחסים בין השניים על שרטון ובהמשך הביאה אף לנטישת העסק על ידי הנתבע.
התובע טוען כי בלאיש פעל יחד עם אלימלך באופן נמרץ ואקטיבי בניגוד להוראות הסכם המייסדים, תוך התעשרות שלא כדין על חשבון החברה, בלאיש עזב את החברה והקים, שלא כדין, עסק מתחרה לעסקי החברה הפועל תחת העסק של אלימלך. נטען כי זריהן נותר לבדו בעסק ונושא עכל כתפיו את כל החובות הכספיים והמעשיים. עוד נטען כי עקב עזיבת בלאיש החברה נמצאת במבוי סתום וחסרת יכולת פעילות. כמו כן, לצורך הקמת העסק המתחרה לקח בלאיש עובדים של החברה וכן דגמים וחומרי גלם, מדובר בשימוש בסודות מסחריים של החברה לטובת עסק מתחרה. כן נטען בנוגע לנתבע 2, אלימלך, כי פעילותו מהווה עוולה נזיקית של גרם הפרת חוזה כלפי התובע.
במסגרת התביעה העיקרית נטען כי הנתבעים גזלו וניצלו הזדמנויות עסקיות של החברה ועשו עושר ולא במשפט על חשבונה וכתוצאה מכך גם על חשבון התובע, כי הנתבעים חייבים להשיב לחברה את שווי העושר אותו עשו ולא במשפט ו/או את שווי / ערך כל טובות ההנאה שצמחו להם מניצול הזדמנויותיה העסקיות של החברה ו/או כתוצאה מתחרות בה, כאשר התובע מעריך סכום זה בסך של 3,000,000 ש"ח.
כן נטען כי מעשיהם של הנתבעים הביאו את החברה למבוי סתום וגרמו לכך שנמנע ממנה רווח על פעילותה השוטפת, כאשר בהתבסס על צמיחת החברה והעליה בהכנסותיה מדי שנה מאז החלה פעילותה יכלה החברה, לטענת התובע, להרוויח סך כולל של 3,000,000 ש"ח.
לצרכי אגרה הועמדה התביעה על סך של 2,500,001 ש"ח.
הליכים נוספים שמתנהלים בין הצדדים
4. בצד הבקשה לאישור תביעה נגזרת הגיש התובע בקשת אישור תביעה נגזרת נוספת, ת"א 46387-06-15, שהתנהלה בפני כב' השופטת רונן ועניינה בקשה לחיוב הנתבע בהחזרת כספים לחברה לאור משיכות כספים מקופת החברה. כמו כן, עתרה החברה במסגרת אותו הליך לחייב את הנתבע לשלם את חלקו היחסי בחברה ביחס להסדר אליו הגיעה החברה עם רשויות המס (להלן: "התביעה הנוספת"). נטען שם על ידי זריהן כי בלאיש חייב להשיב לחברה את מלוא סכום המשיכה, 960,976 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, זאת בהיותה חוב בר פירעון עם דרישה. בנוסף, או לחילופין, בלאיש חייב להשיב לחברה את סך של 400,000 ש"ח שאותו נדרש להשיב על פי ההסכם עם רשות המיסים כדי לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו.
5. הליך נוסף, ת"א 21398-09-15, שהתנהל בפני כב' השופטת קרת-מאיר, הוגש על ידי בלאיש כנגד זריהן, במסגרתו התבקש בין היתר מתן צו הצהרתי לביטול הסכם המייסדים לאור הפרת הסכם המייסדים על ידי זריהן דווקא וזאת בטענה שחקירת רשות המס העלתה ממצאים בדבר העלמות כספים, ניהול לא תקין של ספרי חשבונות, אי הגשת ספרי חשבונות כמתחייב בדין עד כדי פתיחת הליך חקירה פלילית שנפתחה כנגד בלאיש וזריהן. חקירה אשר מבחינת בלאיש הינה תולדה של מעשיו ומחדליו של זריהן שהם בגדר הפרה יסודית של הסכם המייסדים שמזכים את בלאיש בעתירה של מתן הסעד ההצהרתי לביטול ההסכם. במסגרת תביעת בלאיש, אשר הוגשה כנגד זריהן וכנגד החברה, בלאיש ארט בע"מ, מבקש הוא מבית המשפט את הסעדים הבאים:
א) ליתן צו הצהרתי הקובע כי הסכם המייסדים מיום 16.6.2013 אשר במסגרתו הקימו הצדדים את החברה, מבוטל ואינו בעל תוקף משפטי עקב הפרתו על ידי הנתבע. לחלופין בלבד מבוקש להצהיר כי התובע ביטל את ההסכם כדין.
ב) ליתן צו הצהרתי הקובע כי לתובע אין ולא היה חלק בניהולה השוטף של החברה ובפרט בכל הקשור לניהול הכלכלי והחשבונאי של החברה.
ג) ליתן צו הצהרתי הקובע כי כל העיצובים, הדגמים שעיצב ויצר התובע החל מיום 1.8.2014 הינם קניינו האישי והבלעדי.
ד) ליתן צו הצהרתי המצהיר כי שמו של התובע והמוניטין שלו הינם קניינו הפרטי והבלעדי של התובע וכי על הנתבעים אסור לעשות בהם כל שימוש (צו מניעה קבוע), בין אם במישרין ובין אם בעקיפין (באמצעות חברה או גוף שלישי לדוגמה).
ה) ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בשמלות אותן עיצב התובע ובכל פריט אופנה אחר אותו עיצב או יצר התובע.
ו) להורות לנתבע להעביר לידי התובע את כל ספרי הנהלת החשבונות המלאים של החברות, לרבות תוכנת הנהלת חשבונות של החברה, מאזני בוחן ופירוט של כל הכרטיסים/ חשבונות: בלאיש ארט בע"מ ובית בלאיש בע"מ לכל תקופות פעילותן לרבות דוחות כספיים, מאזנים מבוקרים, דוחות שכר (כולל טופס 126 של כל שנה) ודיווחי מע"מ. כן מבוקש להורות לנתבע להעביר לתובע את כל רישומי הנהלת חשבונות ו/או תזרים ו/או קופה שבוצעו ידנית על ידי הנתבע.
ז) להורות לנתבע להעביר לאלתר לידי התובע את כל הציוד שהביא עימו מאיטליה ושבבעלותו הפרטית, לרבות ריהוט, קולקציות אופנה.
ח) וכן לחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט בצירוף מע"מ בנסיבות העניין.
איחוד הדיון בהליכים
6. בדיון שהתקיים בפני ביום 3.1.2016 הצעתי לב"כ הצדדים לאחד את הדיון בין שלוש התביעות המתנהלות בפני שלושה מותבים שונים של שופטי המחלקה הכלכלית וזאת בהינתן העובדה שמדובר בהליכים שמתנהלים בין אותם צדדים בגין אותה מסכת עובדתית נטענת, כאשר שני הליכים נפתחו כבקשה לאישור תביעה נגזרת שממילא ראוי היה לאחד את הדיון ביניהם והליך שלישי נפתח כעתירה למתן צו הצהרתי שהוגש על ידי בלאיש כנגד זריהן.
הוספתי וציינתי שבנסיבות אלה ראיתי לנכון להציע לצדדים לייעל את הדיון באופן שמותב אחד יכריע בכל ההליכים והצדדים קיבלו הצעתי זו ובהמשך פנו לנשיאת בית המשפט כדי ליתן החלטה על איחוד הדיון.
כמו כן, הצעתי במהלך אותו דיון שהואיל ומדובר בשתי בקשות לאישור תביעה נגזרת, כאשר המחלוקת היא בין בעלי מניות ומנהלים בחברה שבמהותה היא מחלוקת בין שותפים בחברת מעטים, ראוי ורצוי שהתובענות תתבררנה במסגרת תביעות אישיות שיוגשו על ידי זריהן כנגד בלאיש, וזאת מבלי לגרוע מהטענות שהועלו על ידי זריהן, לרבות נזקים שנגרמו לחברה ביחס לחלקו היחסי במניות החברה. ציינתי שתיקון כתב התביעה ייעל את בירור המחלוקות בין הצדדים הואיל וניתן יהיה לפסוח על הליך הביניים של הכרעה בבקשה לאישור תביעה נגזרת ולדון באופן ישיר בליבת המחלוקת שבין הצדדים. לאור הסכמתם של הצדדים לקבל את המלצת בית המשפט ולאור ההחלטה של הנשיאה מיום 4.1.2016 על איחוד הדיון בין התובענות הוריתי לעו"ד נחושתן להגיש כתבי תביעה מתוקנים תחת אלו שהוגשו במסגרת הבקשות לאישור תביעה נגזרת, כמו כן הוריתי שהתצהירים שהגישו הצדדים במסגרת בקשות האישור ישמשו כתצהיר עדות ראשית בתביעות הכספיות שמחליפת את התביעות הנגזרות.
הצדדים פעלו כאמור בהתאם להוראות שניתנו והגישו כתבי טענות מתוקנים בהתאם להסכמות דנן.
תמצית טענות התובע וראיותיו
7. התובע הפנה את בית המשפט להסכם המייסדים ולקבוע בו בנוגע לקניין הרוחני של החברה הכולל את המוניטין של המותג, את העיצובים, שיטות העבודה כמפורט בסעיף 12 להסכם המייסדים. כמו כן, הפנה את בית המשפט לסעיף בהסכם המייסדים הנוגע לסודיות ואי תחרות שמתקיימים כל עוד מחזיקים הצדדים במניות החברה ולתקופה נוספת של 24 חודשים לאחר מכן, הכל כקבוע בסעיף 13 להסכם המייסדים.
לטענת התובע, הסכם המייסדים עליו חתמו הצדדים היה ועודנו בתוקף, הופר ברגל גסה על ידי הנתבע שעה שזה בחר, על דעת עצמו, לנטוש את העסק ללא כל הודעה מוקדמת, להקים עסק מתחרה, להעסיק את העובדים של החברה בעסק החדש שהקים, להמשיך ולשווק שמלות כלה שעוצבו בחברה עצמה וחוסים תחת ההגנה של זכות היוצרים, אי התחרות ותנאים נוספים שקבועים בהסכם המייסדים ובכך הביא להתמוטטותה של החברה באופן שלא יכלה להמשיך להתקיים עד אשר נפסקה כל פעילות בחברה, בין אם מדובר בפעילות של שיווק, עיצוב, מכירה או השכרה של שמלות ערב וכלה, כאשר בד בבד הנתבע הקים עסק מתחרה תוך הפרה בוטה של הסכם המייסדים.
התובע טוען שמיד לאחר פרוץ הסכסוך עזב כאמור הנתבע את החברה וחבר לנתבע 2, הוא בן זוגו, שהחזיק בעסק מתחרה כאמור וגייס לבית העסק שהקים את אשת המכירות של החברה, את התופרות, את אשת המדידות וכן נטל עמו דגמים מהקולקציה החדשה כאשר כל אותם עובדים נחשפו לסודות המסחריים של החברה ולכל המידע העסקי הרגיש לרבות מידע מסחרי, מידע ארגוני, מידע לגבי לקוחות החברה, דרכי הפצה וכיוצא באלה ובכך גרם לחברה נזקים עצומים.
התובע טוען שהמותג של החברה והמוניטין שלה שייכים לה ונלקחו שלא כדין על ידי הנתבע תוך גרימת נזק כספי עצום לתובע עצמו.
התובע מוסיף ומציין שהנתבע 2, אלימלך, גרם במעשיו להפרת החוזה בין התובע לנתבע שהרי ביודעין ובלי צידוק גרם לבלאיש להפר את ההסכם המחייב בינו לבין התובע. כאשר במקרה זה מתקיימים כל יסודות העוולה הנזיקית באמצעות הקשר הסיבתי המובהק בין פעילות אלימלך לבין הפרת החוזה על ידי בלאיש, כאשר בלאיש הפר את החוזה בהסכמת אלימלך תוך שהוא חובר אליו לעסק של אלימלך בשעה שההסכם בין זריהן ובלאיש נמצא בתוקף ומחייב אותם. אלימלך עשה זאת ביודעין בהכירו את הסכם המייסדים לאור קרבתו לבלאיש ולחילופין ניתן לייחס לו עצימת עיניים לצורך הוכחת רכיב זה. ומכל מקום, אלימלך פעל בחוסר תום לב ותוך פגיעה בחברה.
התובע מדגיש לכל אורך הדרך שבלאיש היה שותף מלא בניהול העסק לרבות בכל הקשור להתנהלות הכספית של החברה. על כן מחדלי החברה במישור הכספי שהביאו לפסילת ספריה ולהטלת סנקציות כספיות עליה בוצעו בידיעה ובהסכמה מלאה של בלאיש כשותף בניהול העסק, כאשר בלאיש ניסה שלא כדין להיאחז בפרשה זו בניסיון להכשיר את עוולותיו והפרותיו של הסכם המייסדים אשר הביאו לקריסת החברה ופגיעה כלכלית קשה בזריהן.
התובע כאמור הדגיש עובדה זו פעם אחר פעם בכתבי הטענות, בעדותו בבית משפט וגם בסיכומים שהוגשו על ידו, הן בפרק שדן ברקע למחלוקת ואף ייחד לו פרק מיוחד בסיכומים (פרק ג'), שכותרתו "בלאיש היה שותף מלא בניהול החברה ומעורב בקבלת החלטות מהותיות לרבות בכל הקשור בהתנהלותה הכספית".
מטעם התובע העידה גם אשתו, גם היא עורכת דין בהשכלתה, שציינה בעדותה שאינה מעורבת בפעילות העסקית של בעלה. הוסיפה וציינה שחקירת רשות המיסים הפתיעה אותה מאוד, לא היתה לה כל ידיעה על הסכומים שהתגלגלו בעסק או על הרווחים שהופקו, היא לא יודעת דבר וחצי דבר על כספת שהוחזקה בעסק או בביתם, לא היתה מודעת לרכיב ההכנסה במזומנים.
העדה ביקשה להדגיש שבפגישה שנערכה בביתם נכחו בלאיש ואלימלך שם הדגיש בלאיש שאינו מוכן להיחשף לחקירת מס הכנסה ולהערכתה בלאיש ידע איך העסק מתנהל. ציינה שבעלה הסכים לקחת על עצמו את האחריות מול רשויות המס והוסיפה שהשיתוף העסקי בין בלאיש לבין בעלה נולד על רקע כישלונותיו העסקיים בעבר של בלאיש.