אניה בבעלות חברה המאוגדת באיי מרשל עגנה בנמל אשדוד אך רב חובל הנמל הורה לה לעבור לרציף אחר, אשר היה בשיפוצים באותה העת ולכן הגישה אליו היתה בעייתית. האניה לא ביקשה לקבל שירותים מהנמל אך למרות זאת חויבה בדמי עיתוק (עלות העברת האניה לרציף אחר), דמי מנגש (תשלום בגין שהיית אנייה ליד הרציף), חיוב בגין פינוי אשפה וחיוב בגין פינוי מי שיפוליים (מים ונוזלים אחרים הנאספים בשיפולי אנייה) שמנוניים.
בית המשפט קבע, כי התשלום בגין סילוק אשפה ופינוי מי שיפוליים שמנוניים אינו תלוי בבקשה של האניה לקבל שירות ועצם העובדה שהנמל מספק את השירותים מספקת כדי לגבות תשלום בגין כך. דמי מנגש נגבים על עצם שהיית אנייה ליד הרציף ולכן גם אם הגישה הייתה בעייתית בשל השיפוצים רשאי הנמל לגבות על כך תשלום. לגבי העיתוק, קיימת סמכות לנמל להורות על העברת אניה מרציף לרציף על מנת למנוע מכשול לאניה אחרת להיכנס לרציף לצורך טעינה או להפחית סכנה ונזק לכלי שיט אחרים ובמקרה כזה רשאי הנמל לגבות דמי עיתוק מהאניה.