בעלי זכויות במגרש שעליו היו בנויים בית ישן ובו מספר חדרונים המשמשים יחד כחנות, וכן מספר מבני עזר המשמשים כמחסן לאותה חנות, ביקשו לפרק את השותפות במקרקעין.
בית המשפט קבע כי יש למכור את המקרקעין במכרז פומבי למרבה במחיר. ככלל, התפיסה היא ששיתוף אינו דבר רצוי, ועל כן זכותו של כל שותף לכפות על שותפיו את הפסקת השיתוף. הדרך העיקרית לחלוקה היא חלוקה בעין, אשר בא להגן על בעלים מפני נישולו מן הקרקע, אשר לה חשיבות החורגת מערכם הכלכלי של המקרקעין, בשל ההיבט הרגשי. קיימת משמעות לשאלה האם מי שביקש את הפירוק מתגורר בנכס או לאו. במידה וחלוקה בעין אינה אפשרית, תיבחן אפשרות של רישום הבית כבית משותף, ככל שניתן לרשום לפחות שתי יחידות נפרדות. כאשר אין הצדקה לרישום הבית כבית משותף, ניתן ללכת בדרך של מכירה לכל המרבה במחיר. שיקול ההפסד הכספי הניכר שייגרם בשל חיובי מס שייגרמו עקב המכירה אינו רלוונטי אך כן יהווה שיקול בעת חלוקה בעין.