בעל מסעדת חומוס הסכים בעל פה עם זכיין שרצה לפתוח מסעדה באותו שם שהזכיין ירכוש תמורת דמי זיכיון את הזכות לעשות שימוש בידע בדבר אופן הכנת החומוס ויוכל לפתוח מסעדה בשם זה. מאוחר יותר טען בעל המסעדה שהזכיין אמור היה לשלם סכום נוסף בגין זכות השימוש בשם המסעדה ודרש את ביטול הזיכיון ותשלום פיצוי בגין השימוש בשם, בין היתר מכיוון שלא בוצע רישום ברשם סימני המסחר של מתן הזיכיון.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי הסכם זכיינית מטבעו כולל, בין היתר, את הזכות לעשות שימוש בסימני מסחר, העברה של ידע, ומתן סיוע מסחר וטכני – הכל במהלך תקופת ההסכם. לא ניתן לקיים זכיינות ללא האפשרות לעשות שימוש בשם המסחרי של המזכה. כמו כן, התנאי לרישום רישיון שימוש בסימן מסחר חל רק על שימוש לעניין הטובין שלגביהם רשום סימן המסחר, ולא כאשר מדובר ברשות לעשות שימוש בסימן המסחר כסימן גרפי בלבד.