(ההדגשה אינה במקור – א.א.)
--- סוף עמוד 41 ---
לטעמי, האמור בפרק של ההפרה במישור החוזי בדבר חובת וידוא מצד המשווק הבלעדי בדבר קיום כיסוי ביטוחי של הבעלים, נכון גם במישור הנזיקי. העדר ביטוח, או תת ביטוח, עלול לגרום למצב בו לא ניתן יהיה להיפרע מהנזק שעלול להיגרם לנוסעים, במיוחד במקרה ובו הספק אינו סולבנטי, כמות במקרה שלפניי. יתכן ומן הראוי לעגן את החובה האמורה גם בחקיקה, ובשים לב לקיום הסדר בעניין בתובלה האווירית לרבות היות ישראל צד לאמנה בעניין ולאמור בסעיף 6 לחוק התובלה האווירית, תש"ם – 1980. אציין כי חוק שירותי תיירות אף קבע מנגנון בדבר הבטחת כספי לקוחות המקבלים ממנו שירות למקרה שהוא נעשה חדל פירעון, אך לא נקבע בו מנגנון של חיוב סוכן הנסיעות המשווק באופן בלעדי חבילות נופש, מהסוג האמור, לוודא קיום של ביטוח אצל הספק, ולהטיל עליו במסגרת ההתקשרות ביניהם, להיות מצויד בפוליסת ביטוח תקפה. דומני שנכון יהיה להבטיח קיומו של ביטוח למקרה של פגיעה בגוף ורכוש כתוצאה מתקלה בספינה במהלך שייט התענוגות, גם אם הדבר כרוך בייקור מסוים של חבילת הנופש. לא התעלמתי מטענת יובל כי הבעלים היה מבוטח בחברת "אמריקן קלאב", שהיא לדבריו חברת ביטוח מוכרת (עמ' 212 שורות 20-24), אך לא הוצגה פוליסת הביטוח, או כל אסמכתא שהיא בדבר קיומו של ביטוח, והמבטחת אף לא נתבעה כצד להליך, דבר השומט את הקרקע תחת טענתו.
מסקנתי זו גם תואמת מדיניות משפטית ראויה, שכן יש בה כדי ליתן פתרון נוח שאינו כרוך בעלויות ניכרות, לציבור גדול, המשלם במיטב כספו עבור נופשוני הפלגה, שמארגנת חברה ישראלית, להפלגות שיוצאות מנמל ישראלי. בדרך זו, יימנע תרחיש בו נוסע שניזוק, יידרש לשוטט ברחבי
העולם, לתור אחר מקום רישום האוניה, או מקום מושב הבעלים, על מנת לתבוע את הבעלים, להגיש תביעה באותו מקום, דבר הכרוך בהוצאות התדיינות יקרות ושאינן פרופורציונאליות. ודוק, אין בדבריי אלה כדי לחייב את המשווק הבלעדי, לרכוש כיסוי ביטוחי לנזק שייגרם לנוסעים כתוצאה מתקלה בכלי השיט, אלא לחייבו לגרום לכך שלבעלים של הספינה יהיה ביטוח כאמור, כך שאם יתרחש אירוע ביטוחי יוכלו הנוסעים להיפרע, ולא יעמדו בפני שוקת שבורה.
משכך, המסקנה הינה, כי גם אם אאמץ את גרסת כספי, לפיה אין מקום לחייב אותה כלפי התובעים על בסיס חוזי, אזי קמה לה חבות מכוח דיני הנזיקין לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם עקב התרשלותה.