"...רק כאשר נקבע מחיר נפרד לאותו חלק החוזה, שניתן להפרדה, ניתן לצוות על השבה...אין ספק, כי גם לפי חוק התרופות תנאי הוא, כי החלק, אשר בוצע בפועל, יהיה נובע ישירות מתוך תחום החוזה עצמו ולא תחליף ממין אחר, הבא במקום מה שהוסכם
--- סוף עמוד 44 ---
בהתקשרות המקורית, כפוף, כמובן, לסעיף 45 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. ואם בגוף החוזה לא נקבע מחיר נפרד לאותו חלק, יש צורך להניח תשתית בראיות לקביעת ערכו של החלק שבוצע".
עסקינן כאמור בחוזה נופש. גם אם חלקו הראשון של הנופש התנהל כיאות, ואשר לא התקיים במקרה שלפניי, אזי אם בהמשך נגרמה תקלה מהותית ביותר, יכול ותעיב גם על ההנאה של החלק הראשון של הנופש. ודוק, אין עסקינן בחוזה לאספקת מוצרים, אשר חלק מהם סופק, אלא במכלול, שאם חלקו הופר, יש בכך גם להשפיע על יתרתו. לכן, גם מטעם זה, יש לצוות על השבה מלאה.
סכום ההשבה
בכתב התביעה טענו התובעים כי עלות הכרטיס ששילם כל אחד עבור ההפלגה הוא כמופיע בטבלה
שבסעיף 78 לכתב התביעה. כספי הכחישה בסעיף 109 לכתב ההגנה את הסכומים הנטענים ולא היה שינוי בהקשר זה בכתב התביעה המתוקן. בתצהירי העדות הראשית מטעם התובעים, לא הייתה כל התייחסות לעלות מחיר הכרטיס ששולם, ולא צורפו כל אסמכתאות להוכחת סכום הכרטיס, כגון קבלות. אציין כי בישיבת קדם המשפט מיום 21.10.2010 הפניתי את תשומת לב ב"כ התובעים לכך שאין כל אסמכתאות, לרבות בתצהירי התובעים לעלות הכרטיס ששילם כל אחד מהם (עמ' 6 שורה 19-20). בהמשך, ביום 1.2.2011 הגישו התובעים תיק מוצגים נוסף ובו האסמכתאות לתשלומים ששילמו מרבית התובעים לכספי עבור ההפלגה וכן טבלה ובה פירוט התשלומים האמורים. עבור 13 תובעים לא הוגשו אסמכתאות. אמנם, ב"כ כספי בסעיף 90 לסיכומיו מיום 6.4.2011, הכחיש את הסכומים ששילמו התובעים, אך שעה שהוצגו אסמכתאות באשר לסכומים ששולמו, ולמצער למרבית התובעים ולא הובאו כל ראיות סותרות על-ידי כספי והדבר אף לא הוכחש בתצהיר מטעמה, יש אפוא לפני בית המשפט ראיות מספקות באשר לתשלומים ששולמו על ידי התובעים לכספי עבור כרטיסי ההפלגה.
בהבדל, בהעדר ראיות באשר לאותם 13 תובעים, שומה היה עליי לקבוע כי אין מקום להורות על השבת הסכומים שנטען על ידם כי הם שילמו לכספי עבור הכרטיס. עם זאת, שניים מבין 13 התובעים האמורים, ה"ה ציון ושאנז יעקב הגישו תצהיר לפיו רכשו ביום ההפלגה, 16.9.2007 כרטיסים בסך של 200 דולר לכל אחד מהם. כספי בחרה שלא לחקור על התצהיר ומשכך, גירסתם לא הופרכה. חלק אחר של אותם 13 תובעים, הגישו מסמכים באשר לעלות ההפלגה, אך לא גיבו זאת בתצהיר ומשכך לא עמדו בנטל להוכחת התשלום ששולם על ידם. דא עקא, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנתבעת הודתה שהתובעים שילמו בממוצע סך של 350 דולר לכל נוסע עבור ההפלגה, ומבלי שהייתה הכחשה שגם אותם 13 תובעים לא שילמו עבור ההפלגה. יובל בסעיף 17 סיפא לתצהירו: