בראש וראשונה, יש ליתן את הדעת לתכלית ההתקשרות. לעניין זה יש להבחין בין חוזים שמטרתם היא עסקית, לבין חוזי הנאה. בראשונים, עוצמת הפגיעה שאינה ממונית, דרך כלל, אינה רבה, בהבדל מעוצמת הפגיעה בגין ראש נזק זה בחוזי ההנאה. בהקשר זה סבורים "שלו – הדר "דיני התרופות", בעמ' 303, כי:
--- סוף עמוד 46 ---
"נזק לא ממוני יתרחש בבירור – ובית המשפט אף יפסוק אותו בדרך כלל – כאשר תכליתו העיקרית של החוזה היתה להעניק הנאה רוחנית, שקט נפשי וכו', ותכלית וזו לא הוגשמה בשל הפרת החוזה".
המחברים אף נותנים דוגמאות לחוזים כגון דא ובכללם:
"סרטים, מופעי אומנות חבילות נופש ותיירות. במקרים אלה הנזק העיקרי שהנפגע מבקש פיצויים על גרימתו הוא נזק לא ממוני טהור, המתבטא באי הפקת התועלת הרוחנית המיוחלת".
(ההדגשה אינה במקור –א.א.)
שיקולים נוספים שידריכו את בית המשפט הם מהות הפגיעה, עוצמתה, משך הפגיעה האם רגעית או צמיתה, היקף הפגיעה, והאינטרס שנפגע, קרי האם קיימת פגיעה פיסית נפשית או רק אי נוחות (ראה גם "שלו – הדר "דיני התרופות", בעמ' 308). עוד יש לבחון את היכולת של הנפגע לצמצם את עוצמת הפגיעה, קרי הקטנת הנזק לפי סעיף 14 לחוק התרופות.
עם זאת, איני שותף לדעה שיש ליתן בהכרח משקל לפגיעה הממונית שנגרמה כתוצאה מההפרה כמו גם לשווי העסקה נשוא ההפרה, ובניגוד לעמדת ב"כ כספי בהקשר זה. לטעמי, אין הכרח לקשור בין שווי העסקה לבין עוצמת הנזק הלא ממוני שנגרם כתוצאה מהפרתה. כך הפרת עסקה ששווייה ניכר, לא תהיה בהכרח כרוכה בפגיעה נפשית, ולמצער ממשית, של הנפגע. בהבדל, בהסכמים על סכומים שאינם משמעותיים ויתכן אף שאין בהם רכיב כספי, עלולה להיות פגיעה נפשית ניכרת. כך הדבר במקרה של הפרת הבטחת נישואין. כידוע, השיטה המשפטית בארץ, קבעה כי יש לראות בהתחייבות לנישואין כהסכם מחייב (הנשיא ברק בע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] [2004]).השופטת פרוקצ'יה, שהצטרפה לדעת הנשיא ברק, סבורה כי דווקא ראש הנזק של פיצויים שאינם פיצויי ממון עשוי להיות במקרה זה, הנזק המרבי באומרה:
משנקבע כי ניתנה הבטחת נישואין שהופרה עולה שאלת הפיצויים לנפגע מההפרה. בשל אופיו המיוחד של החוזה...וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם לו...דוקא משמדובר בהפרת חוזה המצוי בתחום חיי הרגש והאינטימיות של האדם, הנזק הנפשי הנגרם כתוצאה משברון הקשר הבינזוגי עשוי במרבית המקרים להיות הנזק העיקרי והראוי ביותר לפיצוי. הגבלת התרופה החוזית בכגון דא לנזק ממוני בלבד לא תשקף על פי רוב את מלוא הנזק האמיתי, והיא עלולה להחטיא את תכליתו המרכזית של הפיצוי על פי מושגי המשפט המקובלים. יש, איפוא, להחיל את הוראות סעיף 13 לחוק התרופות גם לענין הפרת הבטחת נישואין בשיעור שייראה לבית המשפט בנסיבות הענין".