62. ולבסוף יצוין, כי גם רו"ח קרלמן שביצע בדיקה עצמאית מטעמו של לונטר והסתמך על אותם דו"חות, מהם הסיקו כצנלסון ויפעת את מסקנותיהם, לא מצא לנכון להעיר כל הערה באשר לאי סבירותו של הסכום שנרשם בסעיף "הכנסות לקבל" בדו"ח שנת 2004 או באשר לסבירות שיעור הרווח הגולמי, ובחקירתו (עמ' 303, 295, 288, פרו' מיום 13.10.13) אישר, כי אם היה מוצא ממצא בלתי סביר בעניינים הללו הוא היה מציין את זה בחוות דעתו.
יפעת אישר (עמ' 299, פרו' מיום 14.10.13) כי קרלמן יכל להגיע לאותם חישובים ומסקנות שלו על פי אותם דו"חות.
63. סיכומו של דבר, לא השתכנעתי שסעיף "ההכנסות לקבל" אכן הוגדל באופן מלאכותי בדו"ח שנת 2004 על מנת להגדיל באופן מלאכותי את הרווח של החברה באותה שנה, וממילא לא מצאתי שזנדר התרשל בבדיקת הנתונים או שהציג מצגים בלתי נכונים ביחס לכך.
הפיקדון בבנק מזרחי
64. טוענים לונטר והמומחים מטעמו כי היה על זנדר לציין בדו"חות הכספיים השנתיים של החברה כי פיקדון החברה בבנק מזרחי בסכום של כ-860 אלף ₪ משועבד להבטחת פרעון ההלוואה הפרטית של זלמן.
יפעת ציין בחוות דעתו (סעיפים 53 ואילך) מספר אינדיקציות, שיכלו לדעתו ללמד על כך שהפיקדון משועבד: הקטנת יתרת חובו של זלמן לחברה בשנת 2000 באמצעות נטילת ההלוואה הפרטית ולאחר מכן הקמת הפיקדון בחשבון החברה; על פי אישורי היתרה של בנק מזרחי סכומי הריבית שנצברו בפיקדון הועברו מחשבון הבנק של החברה לחשבון הפרטי של זלמן; העובדה שלא נעשה כל שימוש בפיקדון כאשר במקביל החברה עמדה ביתרת חובה.
65. זנדר טען (סעיפים 33 ואילך לתצהירו) שלא היה שעבוד של הפיקדון כנטען, ואם היה שעבוד כזה, הרי שלא יכול היה לדעת עליו משום שהוא לא נרשם ברשם המשכונות או במרשם החברות ומשום שבאישורי היתרות של בנק מזרחי לא צוין שהפיקדון משועבד.
והוא הוסיף (סעיף 35 לתצהירו) כי פניה שלו לבנק מזרחי לבדיקת נתון זה היתה מהווה הפרה של כללי לשכת רואי החשבון.
66. אתחיל את הדיון בפרק זה בכך, שלמרות שכל הצדדים, למעט זנדר, יצאו מתוך הנחה שהפיקדון משועבד, הרי שמהמסמכים שהוצגו בהקשר זה לא עולה שבשנים הרלבנטיות לטענת ההתרשלות, כלומר: עד שנת 2005, הפיקדון היה משועבד במובן הרגיל של מושג זה.
כפי שצוין לעיל, עד תחילת שנת 2006, נחתמו בהקשר לפיקדון שני כתבי קיזוז, האחד – ביום 29.12.00 והשני ביום 30.5.05 (נספחים ה' ו-ו' לכתב ההגנה של בנק מזרחי).
רק ביום 1.1.06 נחתם מסמך, שבו צוין במפורש כי לבנק זכות שעבוד (וזכויות דומות נוספות) על אותו פיקדון להבטחת ההלוואה (נספח יג לכתב ההגנה של בנק מזרחי).
מאחר שטענת ההתרשלות מתייחסת לרישומים בדו"חות החברה עד שנת 2004, הרי שהמסמך היחיד הרלבנטי לדיון בסוגיה זו הוא כתב הקיזוז משנת 2000, ולכל היותר אם נוסיף כי היה על זנדר לגלות ללונטר על השעבוד גם שלא בהקשר לדו"ח השנתי – ניתן להוסיף גם את כתב הקיזוז משנת 2005.
כך או כך, המסמך שנעשה ביום 1.1.06, המתייחס מפורשות לשעבוד, ודאי שאינו רלבנטי לדיון, לאחר שלונטר כבר החליט להשקיע בחברה ואף שילם את התשלום הראשון על חשבון הלוואת הבעלים, כאמור לעיל.