77. אמנם, החברה חרגה במהלך שנת 2005 ממסגרת האשראי שהוקצתה לה, אך כפי שהסביר פרנקל בתצהירו (סעיף 92), "קיום חריגות של החברה ממסגרת האשראי במשך מספר חודשים במהלך שנת 2005 אינה משנה את העובדה שהחברה, שניהלה את חשבונה החל משנת 1992 בבנק, נמנה על לקוחותיו הטובים של הבנק".
ובעדותו, כשנשאל כיצד חתם (יחד עם המנהל קליינר) על אותו מכתב, למרות החריגות שהיו בשנת 2005, השיב (עמ' 211):
"ת: כמה דברים, אחד זה היה חצי שנה אחרי כן, כן, במהלך השנים היה מקובל שלקוחות חורגים, כן, אני לא ראינו בזה איזה שהוא משהו אבל לקראת 30.6.2006 נכנס נוהל בנקאי תקין 325,
ש: לקראת מתי? סליחה.
ת: 30.6.2006 אם אני לא טועה, כן, נכנס נוהל בנקאי תקין 325 שלא מאפשר יותר ללקוחות לחרוג וצריך ליצור איזה שהיא מסגרת מסוימת לעניין הזה. בגדול אנחנו, גם קליינר וגם אני לא ראינו בקטע הזה שהלקוח חורג הרי בסופו של דבר חוזר למסגרות שלו איזה שהוא משהו שהוא לא עומד בהתחייבויות שלו לראייה יש עוד אינדיקציות לראות אם הלקוח עומד בהתחייבויות שלו, כן. שהוא אומר שנכנסים כספים, הכספים נכנסים. שלא מחלטים לו ערבויות ביצוע וערבויות טיב, הוא עומד בהתחייבויות שלו, במכלול הזה של הדברים, הדברים נבחנים, כן ומקבלים את ההחלטה."
באופן דומה העידה גם דולי טל, מנהלת מדור בהנהלה הראשית של הבנק (עמ' 75-76):
"ת: גם היום יש חריגות ללקוחות ואז אנחנו בודקים מה הביטחונות, צריכים להסתכל על סך כל הביטחונות אם יש ערבים, אם הערבים בסדר. כלומר זו פעולה די שגרתית.
ש: שיש חריגות?
ת: שיש חריגות במידה מסוימת. אולי הוא נתן תזרים מזומנים אולי הוא אמר שיכנסו כספים מפרויקטים מסוימים בזמנים מסוימים. אני לא יודעת איך התנהל הנושא הזה אבל כנראה שיש דברים אחרת לא היו מאשרים. אז אישרו."
וכשנשאלה על "מכתב ההמלצה" (עמ' 83):
"ש: ...אז כשאת היית מוציאה מכתבים מסגנון הזה אז היית בודקת אם יש חריגות אחורה כדי,
ת: גם אם היו חריגות והוא נחשב ללקוח טוב אז זה לא היה אומר שאני לא יכולה להוציא מכתב כזה."
78. אוסיף, כי לא סביר בעיני שלונטר בחר להסתמך על משפטים ספורים בעל פה של פקיד הסניף לחנו, ביודעו היטב שהסניף משמש כזרוע טכנית בלבד, כאשר כל ההחלטות המהותיות בקשר לחשבון החברה מתקבלות על ידי מרכז העסקים בתל אביב ואחר כך במרכז העסקים השרון, והוא (מרכז העסקים) שמעודכן באמת בדבר מצבה של החברה (פרנקל, עמ' 170).
לונטר ידע זאת היטב, משום שמנהל מרכז השרון באותה עת, שמוליק קליינר, היה חברו האישי של אביו, שמואל, כפי שסיפר פרנקל (עמ' 238) וכפי שאישר שמואל עצמו (עמ' 270-275, פרו' מיום 14.10.13).