113. קרלמן אישר (עמ' 294, 275, פרו' מיום 13.10.13), כי לא היה די בדו"ח המבוקר של שנת 2004 וכי נדרש היה לקבל את כל הנתונים המעודכנים לשנת 2005.
(עמ' 276):
"ש: תסכים איתי שיכולה להיות חברה של עד שנת 2004 היא במצב מעולה ובשנת 2005 לפתע פתאום חלה הרעה במצבה והרעה משמעותית, זה אפשרי נכון?
עד: אפשרי."
114. גם המומחה מטעם לונטר, רו"ח כצנלסון, אישר (עמ' 345, פרו' מיום 13.10.13) כי אם לקוח שלו היה מבקש להשקיע סכום דומה בחברה היה ממליץ לו לעשות בדיקת נאותות ומנה (עמ' 342-344, פרו' מיום 13.10.13) רשימה דומה של בדיקות שנדרש היה לעשותן לשם כך.
כך גם המומחה הנוסף מטעם לונטר, רו"ח יפעת (עמ' 310-312, פרו' מיום 14.10.13).
וראו עדותו בנדון של רו"ח מורד (עמ' 797-801).
115. טענת לונטר בעדותו (עמ' 280-281, פרו' מיום 15.10.13), כי לא ידע ולא הבין מהי "בדיקת נאותות" אינה מתקבלת על הדעת, כשהיא נשמעת ממי שניהל חברה קבלנית בתחום התשתיות, וממי שמחזיק בתארים אקדמאיים בתחום המשפטים ומינהל עסקים בינלאומי (עמ' 263, פרו' מיום 15.10.13).
מכל מקום העיד קרלמן (עמ' 280, פרו' מיום 13.10.13), כי הוא פגש את לונטר לאחר מתן חוות דעתו והסביר לו את ממצאי הבדיקה, שכוללים כאמור גם את ההערה בדבר היעדרה של בדיקת נאותות וכי בעקבות אותה פגישה הוחלט שלא לבצעה (עמ' 266, פרו' מיום 13.10.13).
116. הנה כי כן, תוך כחודש או חודשיים בלבד (נובמבר-דצמבר 2005), לונטר רואה את המודעה, מתקשר לזנדר, מתקשר לזלמן, מקבל נתונים ומסמכים בסיסיים, מזמין דו"ח בדיקה של ד.א.ב. וחוות דעת מרו"ח קרלמן, אך מתעלם מהערות האזהרה שהועלו בהם, נמנע מלבצע בדיקת נאותות ואת כל הבדיקות הנדרשות באמת כדי להחליט על השקעה בחברה, ועל סמך הנתונים החלקיים שבידיו, כולל מצגים מסוימים שהוצגו לו לדבריו על ידי פקידי בנק הפועלים ובנק מזרחי, ותוך מודעות לקשייה של החברה, הוא מחליט להשקיע בה סכום של 2 מיליון ₪, רבע עד שלושה רבעים מתוכו עוד לפני חתימת הסכם השקעה מסודר.
כל אלה מצביעים על רשלנות תורמת ("אשם תורם" כלשון סעיף 68 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) בדרגה גבוהה וכמעט מכרעת של לונטר עצמו בכל הקשור להשקעתו.
(על האשם העצמי התורם בנזיקין ראו: ויסמן, עמ' 239 ואילך, והפסיקה המובאת שם).
קשר סיבתי משפטי בין הרשלנות ובין התרחשות הנזק
117. לשם הקמת אחריות נזיקית בשל עוולת רשלנות, אין די בקשר סיבתי עובדתי, אלא נדרש גם קשר סיבתי משפטי (ראו: ויסמן, עמ' 351 ואילך, והפסיקה המובאת שם).
בענייננו אני סבור, שגם אילו היה מוכח שלונטר שוכנע לבצע את השקעתו בשל המצגים והמחדלים הרשלניים שנטענו על ידיו, וגם אילו היה מוכח כי נוצר הקשר הסיבתי-עובדתי בין אותם מצגים ומחדלים ובין ביצוע השקעתו, הרי שלא הוכח שאותם מצגים ומחדלים היו קשורים באופן כלשהו להתרחשות הנזק: התמוטטותה הכלכלית של החברה והנזקים שבאו ללונטר לטענתו בשל כך.
כלומר, גם אם שרשרת הסיבתיות העובדתית היתה: מצגי-שווא –> השקעה בחברה –> התמוטטות החברה –> נזקים ללונטר, הרי שאין קשר סיבתי משפטי בין החוליה הראשונה של מצגי השווא ובין החוליות האחרונות של התמוטטות החברה והנזקים ללונטר. זאת, משום שהתמוטטות החברה נגרמה בשל סיבות וגורמים אחרים.