52. אומנם, התובע לא עמד בנטל ההוכחה לגבי שיעור הנזק שנגרם לו, אולם מצאתי שניתן בנסיבות המקרה להעריך את נזקיו על דרך האומדנה, ולא להוציא אותו בלא כלום. הפסיקה הכירה באפשרות לפסוק פיצויים על דרך האומדנה במקרים שבהם הנזק הוא מטיבו כזה שקשה לקבוע במדויק את שיעורו (ראו למשל: ע"א 82/427 "השתיל" נ' אגן יצרני כימיקלים בע"מ, פ"ד מ(4) 309 (1986); ע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט ז"ל, פ"ד סב(1) 330 (2006)).
יפים לענייננו הדברים שנקבעו בע"א 8279/02 גולן נ' עיזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל, פ"ד סב(1) 330 (14/12/2006):
"אכן, הלכה היא כי העדר יכולת לחשב באופן מדויק את היקף הנזק שנגרם לתובע אינו שולל ממנו את זכאותו לפיצויים, בין אם המדובר בפיצויים חוזיים, נזיקיים או אחרים. מקום שהוכח קיומו של נזק רשאי בית המשפט לאמוד את גובהו. התנאי לכך הוא שקיים קושי אובייקטיבי, לאור אופיו וטיבו של הנזק, להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק לו אחראי הנתבע, ושהתובע הביא את אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809; ע"א 427/82 "השתיל" נ' אגן יצרני כימיקלים בע"מ, פ"ד מ(4) 309, 317-316; ע"א 294/92 דרוק נ' אליאסיאן, פ"ד מז(3) 23, 34; וכן דעת הרוב בעניין רובינוביץ). למעשה, כמעט בשום מקרה לא יכול בית המשפט לחשב באופן מדויק לחלוטין את הנזק שנגרם, למצער בתביעות נזיקין, ועל כן כמעט תמיד נדרש הוא להסתייע בהערכה במידה כזו או אחרת. אין קו גבול המפריד בין הגדרה מדויקת של הנזק לבין קביעתו על דרך אומדן. על כל פנים, סבורני כי יש מקום לאמוד את שיעור הנזק רק כל עוד ישנה נקודת אחיזה מינימלית, ולוּ בדל ראיה, עליה יכול בית המשפט להישען בהערכתו".
(ראו גם: ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11/11/2010); רע"א 6948/13 מנהל מס רכוש וקרן פיצויים נ' קטיף מושב שיתופי בע"מ 155 אח' 13/12/2015)).
53. בענייננו, אכן הוכח כי נגרם נזק לתובע על ידי כך שנמכרו כרטיסים למופע על ידי הנתבע 1, ללא הסכמת התובע וללא ששולמה תמורתם לתובע.
כפי שנוכחנו, קיים קושי אובייקטיבי מבחינת התובע להוכיח מספר הכרטיסים שנלקחו על ידי הנתבע וכמה מהם נמכרו על ידו. לא אוכל להישען בשאלה זו על עדות הנתבע 1 שיש לו אינטרס מובהק להמעיט ככל שניתן בגובה הנזק שהסב לתובע. כן, קיים קושי אובייקטיבי להוכיח מספר הכרטיסים שניתן היה למכור, מעבר לאלה שנמכרו, אילולא מעשי הנתבע 1.
54. כפי שקבעתי לעיל, הנתבע 1 לקח את הכרטיסים הפסולים מפנקס הכרטיסים לישיבת דשא בלבד. בסעיף 51 לתצהירי עדותם הראשית של רותם ויעל, עדי הנתבעים 3 ו- 4, נטען כי:
"זה המקום להסביר כי נהוג להדפיס לכל היותר כ-%5 כרטיסים "ספייר", למקרה של תקלה בהמשך התהליך לאחר ההדפסה (שלב המספור, שלב הפרפורציה, שלב החיתוך). לכן מאחר וידוע לי ש- 5,000 כרטיסים שהודפסו נמסרו תקינים לתובע, אז לכל היותר כ- 250 כרטיסים נוספים שהודפסו כ"ספייר", ואשר אותם רוני היה אמור להשמיד בסיום תהליך מספור הכרטיסים, הוא החליט לגנוב ולמכור יחד עם הנתבע 2. כאמור, איננו יודעים האם רוני השמיד חלק מכרטיסי ה"ספייר" ולקח רק את חלקם או שרוני גנב את כל כרטיסי ה"ספייר", אך ברור שלכל היותר רוני יכול היה לקחת פיזית 250 כרטיסים" (ההדגשות שלי - ס"י).
ובחקירתו הנגדית העיד רותם כי: