27. ב-ע"א 8027/14 שורוש נ' שליאן (29.11.2015) (להלן: "עניין שורוש") קבע בית המשפט העליון, כי:
"בבואנו לקבוע האם מעשיו של העובד בוצעו במסגרת תפקידו, או שמא חורגים הם מהרשאת המעביד כדי כך שניתן לפטור את המעביד מאחריות שילוחית, ניתן להשתמש במספר אינדיקציות, ובין היתר: המטרה המנחה את העובד, ובכלל זה, האם מטרת העובד הייתה לבצע דבר עבירה; הרשעה בפלילים ואופי ההרשעה; וכן שיקולי מדיניות משפטית" (פס' 14) (ההדגשות שלי-ס"י).
ועוד, נקבע בפסק הדין מבחן נוסף לגבי תחולת סעיף 13 לפקודת הנזיקין, "המטרה הדומיננטית":
"מבחן זה מניח כי בעת שביצע העובד את המעשה המזיק, עסק הן במילוי תפקידו והן בסיפוק האינטרס הפרטי שלו. על פי מבחן זה 'המעביד ישא באחריות שילוחית כאשר בולט הוא לעין, כי המטרה 'השלטת', מבין שתי המטרות שעמדו לנגד עיניו של העובד בשעת מעשה, היתה זו הקשורה בשליחות שהטיל עליו מעבידו' (ע"א 338/60 מדינת ישראל נ' מדר, פ"ד טו 1569, 1584 (1961)" (פס' 15))(ההדגשות שלי-ס"י).
28. ולענייננו, משהורשע הנתבע 1 בגין מעשיו בפלילים, מאליה מתבקשת המסקנה כי מטרתו הייתה לבצע דבר עבירה. הנתבע 1 פעל בחריגה מההרשאה שניתנה לו ע"י הנתבעת 4, נטל לידיו כרטיסים, ומכר, חלק מהם לטענתו, וזאת במטרה לזכות בפירות. קרי, מעשיו של הנתבע 1 לא נועדו לקדם אינטרס של הנתבעת 4.
29. משכך, מצאתי כי הנתבעת 4 אינה חבה בגין מעשי הנתבע 1 מושא התביעה מכוח אחריות שילוחית.
אחריות נזיקית ישירה של הנתבעת 4
30. התובע טען, כי הנתבעת 4 התרשלה בכך שלא קיימה פיקוח והשגחה הדוקים על הנתבע 1, כדי למנוע מעשה כגון זה.
לטענתו, הנתבעת 4 לא דאגה כי במקום עבודה כה רגיש, בו מודפסים גם פנקסי שיקים עבור בנקים, יותקנו אמצעים למעקב והשגחה, וזאת בשים לב לגרסת העדים שהעידו מטעמה, כי המצלמות אינן מסייעות להבחין באירוע נשוא כתב התביעה.
31. מנגד, לטענת הנתבעת 4, היא לא התרשלה בהתנהלותה ובפיקוח על העבודה, אלא נהגה בסבירות וכפי שמצופה ממעסיק סביר לנהוג. הנתבעת 4 אינה יכולה לבצע את כל פעולות בית הדפוס בעצמה, והיא נדרשת להאציל סמכויות לעובדים ולסמוך עליהם, במקביל לפיקוח כללי עליהם. מה גם, הנתבעת 4 אינה יכולה לפקח על כל פעולה ופעולה שמבצעים 25 עובדים שמועסקים על ידה.
32. אין חולק כי הנתבעת 4 חבה כלפי התובע חובת זהירות מושגית, מכוח ההתקשרות אתו, והתחייבותה להדפיס עבורו את הכרטיסים.
והשאלה אם חבה היא חובת זהירות קונקרטית. התשובה, בנסיבות המקרה, הינה חיובית. הכלל הוא כי נזק הצפוי, מבחינה פיסית, הוא צפוי גם נורמטיבית. הנתבעת 4 יכולה הייתה, וצריכה הייתה, לצפות את המעשה שבוצע ע"י הנתבע 1, במהלך עבודתו בשירותה. הנתבע 1 הופקד על הדפסת כרטיסים, והייתה לו גישה חופשית לכרטיסים שלהם ערך כספי.