20. מנגד, "צו הורות פסיקתי" ניתן במצבים אשר אין להם הסדר חקיקתי. היינו, לא קיימים תנאים מקדמיים להליך שבהם נדרשים ההורים המיועדים או האם הפונדקאית לעמוד בהם על פי הסטנדרט הקבוע בדין הישראלי. אין "ועדה סטטוטורית" הבוחנת את התקיימות אותם תנאים, את פרטי ההסכם שבין הצדדים, את החשש לפגיעה באינטרסים שונים ובכלל זה בטובת הילד שייוולד או בזכויותיו. בוודאי שבנסיבות אלו, יצירתו של מעין "צו הורות", יכולה להיעשות רק בגדרי הליך שיפוטי המכונן אותו. ממילא גם אין מקום לכך שדווקא ההליך המפוקח-פחות, המוסדר-פחות, הנעדר מנגנוני סינון וביקורת, יהיה גמיש יותר. הדעת אינה נוחה גם מכך שהליך כגון דא ישא עמו תועלת רבה יותר עבור ההורים המיועדים, בכך שהוא יכול לחול באופן רטרואקטיבי (ראו גם: יחזקאל מרגלית "הורות משפטית מן הדין ומן הצדק – גבולותיו הנורמטיביים הראויים של צו ההורות הפסיקתי" משפטים מז 113, 157 (2018)).
21. על כן, ובראי האמור לעיל, תוך סטייה קלה מעמדת חברי, אף איני סבור כי יש מקום להידרש לתחולתם של פרמטרים לחריגה מהכלל בדבר תחולת צו ההורות ממועד נתינתו על ידי בית המשפט, פרמטרים אשר פורטו בפסקה 13 לחוות דעתו של חברי. כך, אינני סבור כי יש באי אלו מהפרמטרים אותם מנה חברי כדי להצדיק זכות יתר זו, של תחולה רטרואקטיבית, באשר להליכי פונדקאות מחוץ לישראל, וזאת על פני הליכי פונדקאות בישראל.
22. הפרמטר הראשון אליו התייחס חברי, הוא אינטרס טובת הילד. אמנם, אין חולק כי "'טובת הילד' אינה שאלה ערטילאית או תיאורטית, והיא נוגעת בילד הספציפי שעניינו נדון, בנסיבות חייו ובמערכת המשפחתית שהוא מכיר" (עניין מגד, פסקה 35 לפסק דינה של המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור). עם זאת, אין להתעלם מההקשר הכולל של בחינת "טובת הילד" באשר לסוגיה העומדת על הפרק. ואכן, במסגרת חוק הפונדקאות ניתן משקל משמעותי לטובת הילד ולאינטרסים הקשורים אליו לכל אורך ההליך (למשל, סעיפים 5(א)(1ג)(ג); 5(א)(2א); 5(א)(3); 14-13), ואף ניתן לאינטרס זה משקל מכריע בשלב מתן צו הורות לפי סעיף 11 לחוק, כאשר נקבע כי צו כאמור לא יינתן אם נוכח בית משפט כי הדבר נוגד את טובת הילד. לא ניתן לומר כי המחוקק התעלם מהאינטרס שעניינו "טובת הילד" בהליך. ברם, המחוקק קבע נקודת איזון ברורה – צו הורות הוא הצו המכונן את ההורות (סעיף 12(א)). שעה שקבע המחוקק כי אין בעיקרון טובת הילד כדי להסיט את מועד תחולתו של צו הורות למועד מוקדם יותר, אין כל הצדקה לאפשר זאת דווקא בעת מתן "צו הורות פסיקתי".