פסק דין
השופטת י. שבח:
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 28.02.2019 בתא 36436-12-13 (כבוד השופט אביים ברקאי) אשר דחה את תביעת המערער לחיובה של המשיבה לפצותו על הנזק שנגרם לו בגין שחרור כספים לחייב חרף קיומו של צו עיקול.
1. אין מחלוקת כי אחד בשם אבי גבע (להלן- גבע) בעל השליטה בחברת אחד-תם חברה להשקעות בע"מ (להלן- חברת תם) היה חייב למערער, איש עסקים ישראלי, סכומי כסף נכבדים שמקורם בהלוואות שנטל ממנו ולא החזיר. בגין החוב שנוצר הגיש המערער תביעה כספית נגד גבע על סך 1,256,625 ₪ (תא 11613-08-10) ונטל כנגדו בהיעדר הגנה פסק דין על מלוא סכום התביעה (להלן- התביעה או התביעה הראשונה). אין חולק כי במסגרת תביעה זו עתר המערער, אף קיבל, צווי עיקול זמניים נגד תשעה מחזיקים שונים ביחס לנכסי גבע שעל פי נטען מצויים ברשותם. להלן נראה כי סביב צווי עיקול אלו נסבה המחלוקת.
2. המערער אינו היחיד שניהל מערכת עסקית עם גבע. גם המשיבה (להלן- הקיבוץ) עשתה כן הגם שבהקשר אחר. ביום 05.08.2008 נכרת בין הקיבוץ לבית חברת תם שבשליטת גבע הסכם שירותי ייעוץ בקשר לפרויקט הרחבה קהילתית (להלן- הסכם הייעוץ), במסגרתו התחייב הקיבוץ לשלם לחברת תם סך של 19,200 ₪ בתוספת מע"מ בגין כל יחידת הרחבה. חשוב לציין כי הקיבוץ יוצג ע"י עו"ד אביתר קנולר (להלן- עו"ד קנולר) וחברת תם יוצגה ע"י עו"ד אוהד זליגמן, אשר כעולה מסעיף 1.3 להסכם הייעוץ, מונה גם כנאמן לצורך ביצוע התשלום לחברת תם (להלן- עו"ד זליגמן או הנאמן).
וזהו נוסחו של סעיף 1.3 להסכם הייעוץ שגם בו עוד ידובר:
"התמורה תשולם באמצעות העברה או צ'ק בנקאי לפקודת נאמן החברה, עוה"ד אוהד זליגמן (להלן – ה"נאמן"). למען הסר ספק, תשלום לידי הנאמן יהווה תשלום לחברה לכל דבר ועניין".
3. הבקשה למתן צווי עיקול זמניים מנתה כאמור תשעה מחזיקים. מחזיק מספר 8 היה "אוהד זליגמן, עו"ד מרח' ריבל 4 תל-אביב", כלומר הנאמן, ומחזיקה מספר 9 הייתה "אחד תם - חברה להשקעות בע"מ (ח.פ.511799116) מרח' בן יהודה 144, תל אביב".
אין מחלוקת כי הקיבוץ לא נמנה על המחזיקים לגביהם התבקש צו עיקול.
בהחלטתו מיום 08.08.2010 קבע בית המשפט:
"...ניתן בזה צו עיקול אצל המחזיקים כמפורט ברישא של הבקשה. העיקול יוטל ברישום בלבד ויוגבל לסכום של 1,256,625 ש"ח צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע בעת מתן הצו" (סעיף 1 להחלטה).
כפועל יוצא הופקו תשעה צווי עיקול פורמליים "על נכסיו של אבי גבע" המופנים לכל אחד מתשעת המחזיקים בנוסח האחיד הבא:
"חשבון לעיקול. על כספים וזכויות מכל מין וסוג לרבות כספים שיגיעו למשיב בגין הסכם פשרה שנחתם בין חב' אחד תם לבין קיבוץ גורדוניה חולדה ו/או כספים האמורים להיות משולמים לחברה ו/או למשיב מהקיבוץ, לרבות כספים בגין הסכם הפשרה. למעט משכורות".
4. עתה אפרט את התכתובת שבין עורכי הדין, משיש לה חשיבות בדרך להכרעה:
ביום 17.08.2010 כתב ב"כ המערער עו"ד רונן שחר לנאמן ולעורכי הדין במשרדו: עו"ד סמיון סחרוב (להלן- עו"ד סחרוב) ועו"ד רן לבנה, מכתב הנושא את הכותרת "אבי גבע ואחד תם חברה להשקעות בע"מ – הטלת עיקולים זמניים" אליו צירף את צווי העיקול. בין היתר ציין במכתבו כי "למיטב ידיעתנו הנכם משמשים כנאמנים ו/או כבאי כוח" של חברת אחד תם "לרבות לעניין הכספים שאמורים להתקבל...". כן ציין: "מובהר כי העיקול הוטל הן על מניותיו של אבי גבע בחברת אחד תם חברה להשקעות בע"מ והן על כל הכספים שעתידה חברה זו לקבל מקיבוץ חולדה כאמור בצו העיקול".
עו"ד סחרוב השיב במכתב מיום 26.08.2010 בו אישר את קבלת מכתבו של עו"ד שחר, אף את שני צווי העיקול שצורפו לו, והוסיף וציין: "העיקולים נרשמו אצל עו"ד זליגמן וכן במשרדנו כמי שייצגו את חברת אחד תם... טרם התקבלו כספים כלשהם אצל עו"ד זליגמן או במשרדנו עבור חברת אחד תם. ככל שיתקבלו כספים כלשהם נודיעכם על כך כדין". בסיפא למכתבו הוסיף עו"ד סחרוב "מכיוון שעו"ד זליגמן אמור לקבל כספים מהקיבוץ כנאמן, על פי הסכם שבין החברה לבין אחד תם. יובהר כי אני מעביר לקיבוץ חולדה הודעה על הטלת צווי העיקול כאמור לעיל".
ואכן, ביום 17.11.2010 שלח עו"ד סחרוב מכתב לעו"ד קנולר שכותרתו "אבי גבע/חברת אחד תם – קיבוץ חולדה", בו ציין: "ביום 12.08.2010 במסגרת תא"ק 11613-08-10 הוטל עיקול על הכספים והזכויות המגיעים לחברת אחד תם ולמר גבע מקיבוץ חולדה בגין הסדר הפשרה שנערך בין הקיבוץ לבין חברת אחד תם. העיקול הוטל על הזכויות ו/או הכספים המוחזקים ו/או אשר יגיעו לידי הח"מ ו/או מי ממשרדו לרבות אוהד זליגמן".
עו"ד סחרוב צירף למכתבו את צווי העיקול (ציין:"מצ"ב צווי העיקול הזמניים").
בסיפא למכתבו ציין עו"ד סחרוב כי "משרדו של הח"מ זכאי לשכר טרחה מכספי הסכם הפשרה האמור הקודם לכל תשלום אחר אשר החברה ו/או מר גבע זכאים בגין הסכם הפשרה". עוד ציין, כי בחודש ספטמבר 2010 הודע לו על ידי עו"ד יעקב גלאון על סיום יחסי עו"ד-לקוח בינו לבין "חברת אחד תם בע"ח ומר גבע לרבות יחסי נאמנות", וביקש כי תשלום שכר טרחת משרדו ישולם לו מתוך כספי התמורה המגיעים לחברת תם והמוחזקים על ידי הקיבוץ.
ביום 06.12.2010 השיב לו עו"ד קנולר "בשם מרשי קיבוץ חולדה" במכתב הנושא את הכותרת "אבי גבע/חברת אחד תם – קיבוץ חולדה", בו ציין, בהקשר להודעת עו"ד סחרוב על סיום יחסי הנאמנות, כי "בהתייחס לאמור במכתבך שבסימוכין, מובהר, למען הסדר הטוב, כי כל עוד הקיבוץ וכן החברה לא הורו (ביחד ולחוד) לנאמן, בהתאם להסכם (עוה"ד אוהד זליגמן) (להלן: 'הנאמן'), על סיום הנאמנות, תשולם התמורה בהתאם לסעיף 1.3 להסכם לידי הנאמן".
את דרישת עו"ד סחרוב לקבלת שכר טרחתו מתוך הכספים המגיעים לחברת אחד תם, דחה עו"ד קנולר בנימוק: "...בהתאם לצו העיקול, אשר צורף למכתבך שבסימוכין, אין הקיבוץ רשאי לשלם למשרדכם ישירות את שכר הטרחה, המגיע לכם, לטענתכם, מתוך כספי התמורה".
מכתבו של עו"ד קנולר מיום 06.12.2010 לעיל נשלח אמנם רק לעו"ד סחרוב, אלא שביום 20.12.2010 שלח עו"ד סחרוב לעו"ד שחר העתק ממכתב זה "... מצ"ב למכתבנו זה הודעת ב"כ קיבוץ חולדה בעניין צווי העיקול שהוטלו על ידי מרשך מר יורם בראל ואשר הועברו על ידי משרדנו לקיבוץ". עו"ד שחר התבקש להעביר לנאמן כל הליך שיוגש על ידי הקיבוץ וכל החלטה שיפוטית שתתקבל בהן.
5. בדיעבד הוברר כי בעוד התכתובת לעיל מתנהלת, ניהל הקיבוץ משא ומתן עם גבע באמצעות בתו של גבע, עו"ד מורן גבע, בקשר לתשלומים שחב הקיבוץ לחברת תם מכוח הסכם הייעוץ, שבסופו נחתם ביום 22.03.2011 הסכם פשרה בין הקיבוץ לבין חברת תם, וגם עם חברה נוספת בשם אבידן בתי עץ בע"מ (להלן – הסכם הפשרה). יוער, כי חברת אבידן אינה צד להסכם הייעוץ, ובהתאם לראיות שהובאו בבית משפט קמא – היא דרשה מהקיבוץ דמי תיווך בקשר להסכם הייעוץ, ואלו שולמו לה, כך לפי טענת המערער, תוך הפחתה מהתשלום שהגיע לחברת תם. מכל מקום ההסכם הביא לידי סיום את המחלוקות הקשורות להסכם הייעוץ, ובמסגרתו התחייב הקיבוץ לשלם לחברת תם תוך 7 ימים ממועד חתימת ההסכם סך של 1,548,800 ₪ בתוספת מע"מ, ולחברת אבידן סך של 563,200 ₪ בתוספת מע"מ.
וכך נכתב בסעיף 2 להסכם הפשרה:
"הצדדים מסכימים, כי על אף הקבוע בהסכם, התשלום לאחד תם (כהגדרתו לעיל) לא ישולם לנאמן (כהגדרתו בהסכם וכאמור בו) אלא באמצעות שיק (סחיר ולפירעון מידי) ו/או העברה בנקאית לחשבון לפי הוראתה של אחד תם, וזאת כנגד ובכפוף לקבלת חשבונית מס כדין, בתוך 7 ימים ממועד חתימת הסכם זה" (ההדגשה במקור).
בה בעת נקבע ביחס תשלום לאבידן, כך נקבע, "ישולם באמצעות העברה בנקאית או שיק לחשבון 172501 סניף 536 בנק הפועלים" (סעיף 4 להסכם הפשרה).
6. הקיבוץ שילם את הכסף לחברת תם בשיק סחיר, הכספים, שהיה די בהם על מנת לפרוע את חובו של גבע למערער, לא עברו דרך חשבונה של חברת תם, שהייתה, כזכור אחת המחזיקים כלפיהם הוצא צו העיקול, והמערער, שנותר מול שוקת שבורה, הגיש נגד הקיבוץ תביעה כספית על סך 1,074,226 ₪ שהתבררה בבית משפט קמא ונדחתה בפסק הדין נושא הערעור.
המערער טען כי הקיבוץ הפר את צו העיקול; כי צו העיקול חל גם כלפי הקיבוץ; כי הכספים שהחזיק הקיבוץ עבור חברת תם "נתפסו" בצו העיקול; כי הקיבוץ הודה כי הוא כבול בצו העיקול; כי המערער נסמך על הודאת הקיבוץ; כי הקיבוץ הציג כלפיו מצג שווא; כי הקיבוץ הכשיל את צו העיקול; כי הקיבוץ שיתף פעולה עם גבע וסייע לו בהברחת הכספים על מנת להקטין את סכום התשלום לאחד תם; וכי הקיבוץ נהג שלא בתום לב ולא כפי המקובל.
7. בית משפט קמא דחה את התביעה מחמת הנימוקים הבאים: המערער "כלל לא ביקש וממילא לא קיבל והמציא צו עיקול המופנה לנתבעת"; "הנתבעת כלל לא קיבלה צו עיקול...אינה צריכה לפעול בהתאם לו...אף אינה רשאית לפעול בהתאם לצו עיקול אותו לא קיבלה"; "צו העיקול הוצא בהליך מול אבי גבע ואילו החוב של הנתבעת לא היה כלפי אבי גבע" אלא כלפי חברת תם; המערער מנע מהקיבוץ "אפשרות להתמודד" עם צו עיקול; המערער לא נקט בהליך אישור עיקול; "העובדה שהתשלום נעשה דרך צד שלישי משיקולי נתבעת ובשיק לא סחיר לא מקים מיניה וביה זכות כלשהי דווקא לתובע"(סעיף 6.1(ב) לפסק הדין); "אפילו היה מתברר שהנתבעת שותפה למעשה תרמית, עדיין התנהלות התובע מאיינת כל חבות" (סעיף 6.1(ו)) משלא ביקש צו עיקול נגד הקיבוץ; גם אם הכסף היה מועבר דרך הנאמן "ממילא הנאמן לא היה מעביר כל סכום כסף לידי אבי גבע שכן נאמנותו היא לחברת אחד-תם".
8. המערער לא השלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגיש את הערעור המונח לפנינו. בעיקרי הטיעון ובדיון לפנינו חזר על אותן הטענות שהעלה בבית משפט קמא.
הקיבוץ שב והתנער מכל חבות, ותלה את הקולר להברחת כספי אחד תם במערער ובבא כוחו, משהללו לא טרחו לבקש או להרחיב את צווי העיקול גם כלפי הקיבוץ. כן טענו שהתשלום שבוצע ע"י הקיבוץ מקורו בחוב לחברת תם עת החייב בתביעת המערער היה גבע.
לטעמי אין להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא הן מחמת הנסיבות הפרטניות המיוחדות למקרה דנן, והן מחמת התוצאה הרוחבית הגלומה באלו מהקביעות שבפסק הדין.
9. תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת:
"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', באם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".
ממושכלות ראשונים נדע כי מטרת העיקול היא "לתפוס" כספים או רכוש של חייב, בטרם הכרעה בחובו, על מנת שלא יבריחם ויסכל את מימושו של פסק הדין שיינתן נגדו, בהנחה שיינתן, או את ביצועו היעיל. המדובר ב"פעולה משפטית שהיא 'שימת יד' על נכסי החייב, אשר מכוחה מתאפשר לנושה להיפרע מנכסים אלה את החוב המגיע לו", העיקול "מקים מעין מחסום משפטי המונע מבעל הנכס או מן המחזיק בו לעשות בנכס לאחר הטלת העיקול פעולה כלשהי אשר תסכל את האפשרות להיפרע ממנו את החוב" [ע"א 1167/01 עירית ראשון לציון נ בנק הפועלים (2005)].
10. אין מחלוקת כי הקיבוץ לא נמנה על רשימת המחזיקים בבקשת העיקול שהגיש עו"ד שחר; כי הקיבוץ לא כלול ברשימת המחזיקים בהחלטת העיקול; כי לא הוצא צו עיקול המופנה ישירות לקיבוץ, וכי הסכם הייעוץ נכרת בין הקיבוץ לבין חברת תם ולא עם גבע.
האם די בנתונים מצטברים אלו כדי להכשיר את העברת הכספים שחב הקיבוץ לחברת תם בשיק סחיר חרף העברתם לנאמן או הפקדתם בחשבונה של חברת תם, תוך התעלמות מוחלטת מצו העיקול? לעמדתי לא ולא.
עו"ד קנולר אישר כי קיבל את שני צווי העיקול שנשלחו אליו ע"י הנאמן. עו"ד קנולר העביר את מכתבו של עו"ד סחרוב ואת צווי העיקול למרכז משק הקיבוץ מר דוד לוונברג, שאישר בעדותו בבית המשפט כי אכן קיבל את צווי העיקול. מכאן שהקיבוץ ידע כי גבע, בעל השליטה בחברת תם, לה חייב הקיבוץ יותר ממיליון ₪, חייב כספים לאחד בשם בראל, וכי בית המשפט הוציא צווי עיקול ביחס לכספים המגיעים לגבע.
הקיבוץ שאחז בידיו את צווי העיקול, אחז גם במכתב הנאמן, הבין, או צריך היה להבין, אם עצם את עיניו, כי הצו חל גם על הכספים שחייב הקיבוץ לחברת תם, וזאת מהטעמים הבאים:
11. ראשית, בצווי העיקול נרשם מפורשות כי העיקול חל גם על כספים המגיעים לחברת תם: "... על כספים וזכויות מכל מין וסוג לרבות כספים שיגיעו למשיב בגין הסכם פשרה שנחתם בין חב' אחד תם לבין קיבוץ גורדוניה חולדה ו/או כספים האמורים להיות משולמים לחברה ו/או למשיב מהקיבוץ, לרבות כספים בגין הסכם הפשרה. למעט משכורות" (הדגש בקו של הח"מ). דבר דבור על אופניו: גם על "כספים האמורים להיות משולמים לחברה" וגם על "כספים בגין הסכם הפשרה". אי אפשר להבין אחרת. אין זה מעניינו של הקיבוץ להרהר אחר צו בית המשפט ולפקפק אם בית המשפט רשאי היה להורות על עיקול כספים ששייכים לחברת תם שעה שהחייב הוא גבע.
שנית, הקיבוץ אחז במכתבו של הנאמן על כספי חברת תם המופנה לעו"ד קנולר הנושא את "אבי גבע/חברת אחד תם – קיבוץ חולדה", בו ציין הנאמן: "ביום 12.08.2010 במסגרת תא"ק 11613-08-10 הוטל עיקול על הכספים והזכויות המגיעים לחברת אחד תם ולמר גבע מקיבוץ חולדה בגין הסדר הפשרה שנערך בין הקיבוץ לבין חברת אחד תם. העיקול הוטל על הזכויות ו/או הכספים המוחזקים ו/או אשר יגיעו לידי הח"מ ו/או מי ממשרדו לרבות אוהד זליגמן" (ההדגשה בקו של הח"מ).
מדויק או לא מדויק האמור בכתב. לא חשוב. החשוב הוא מה שכתוב בו. הנאמן כותב לקיבוץ ברחל בתך הקטנה כי העיקול חל "על הכספים והזכויות המגיעים לחברת אחד תם ...מקיבוץ חולדה...". נכון שהקיבוץ לא מצוין כמחזיק אך הקיבוץ רואה שעמדת הנאמן היא שהצו חל גם על כספים שהקיבוץ אמור לשלם לחברת תם. כך אומרים לו גם הצו וגם הנאמן, אך הקיבוץ מתעלם.