הנתבעת טענה כי התובעת מטעמיה העדיפה להתחיל לעבוד בחודש מרץ ולא בחודש פברואר, על אף שהחוזה ביניהם נחתם ב-16 לחודש, והגם שהנתבעת העמידה לרשותה את הרכב וכן את המחשב והטלפון הסלולרי החל ממועד זה. לטענתה, הצדדים סיכמו כי השכר בין שבועיים אלה ייכלל וישולם בשכר חודש מרץ, מבלי שתשולם תוספת בגין זמן זה.
22. אשר לדעתנו, שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה בגין רכיב זה להתקבל, וננמק. התובעת העידה כי במסגרת המסמכים שעליהם חתם המעסיק לביטוח הלאומי בעקבות התאונה, היא ביקשה לשנות את תאריך תחילת העסקתה לתחילת מרץ, שכן לא הונפק לה תלוש שכר עבור חודש פברואר (ע' 4, ש' 26). ברם, בחקירתה בביטוח הלאומי בזמן אמת, לצורך בירור תביעתה לדמי פגיעה, הסבירה התובעת כי התחילה לצאת ללקוחות ולעבוד באופן רשמי רק בתחילת מרץ אולם קיבלה את הרכב והטלפון כבר ב-16/2 (ע' 5, ש' 1).
חיזוק לגרסתה ניתן למצוא בתלוש של חודש מרץ שצורף לתצהירה, שבו מופיע התאריך 16.2.15 כתאריך תחילת העסקתה וכן דוח השעות שביצעה בחודש פברואר שצורף גם הוא לתצהיר, שכן אם המדובר רק בקריאת חומרים בבית, מדוע קיים דיווח שעות בגינה בחודש זה. שמחה לא ידע ליישב עובדות אלה עם טענתו כי התובעת לא עבדה בחודש זה (ע' 20, ש' 26). גם פנחס העיד כי התובעת שתחילת העבודה הרשמית תהיה במרץ וכן ביקשה שלא לקבל את השכר בחודש פברואר משיקוליה האישיים, אולם אישר כי לא הייתה הסכמה לכך שלא תקבל שכר כלל בגין חודש זה וכן אישר כי התמורה בגין חודש זה מעולם לא שולמה לה (ע' 33, ש' 4). עוד יש לציין כי פנחס אישר כי אין לנתבעת כל סיבה לספק לתובעת רכב וכן מחשב וסלולרי טרם תחילת העסקתה. נוכח האמור, ומששוכנענו שמדובר בתשלום שכר המהווה זכות קוגנטית שלא ניתן לקבל את ויתור העובד עליה, הגענו לכלל מסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובעת בגין תקופה זו. התובעת טענה כי יש לפסוק לה שכר של 4,500 ₪ בגין תקופה זו אולם לא פרטה כיצד הגיעה לסכום האמור. הנתבעת מצידה הציגה תחשיב נגדי לפיו ככל שייקבע שהיא חייבת בתשלום עליה לשלם לכל היותר 4,086 ₪. מקובל עלינו תחשיבה של הנתבעת ועל כן אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,086 ₪ פיצוי בגין אי תשלום שכר חודש פברואר 2015.
פיצוי בגין אי תשלום שכר חודש יוני 2015
23. התובעת טוענת שהיא זכאית לתשלום בגין 4 ימי עבודתה בחודש יוני טרם קרות התאונה. הנתבעת בסיכומיה לא התייחסה לרכיב תביעה זה, ומכאן שזנחה טענותיה לפיהן התובעת אינה זכאית לשכר בגין תקופה זו. יצוין כי שמחה הודה בעדותו שהוא קיזז שכר זה כנגד רכוש הנתבעת שהוחזק אצל התובעת (ע' 22, ש' 6) וגם פנחס הודה שלא שולם השכר בגלל ההליך המשפטי הנוכחי שמתנהל בין הצדדים.
בהקשר זה יאמר מיד כי קיזוז משכר עובד ניתן לבצע רק בתנאים המנויים בסעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, כך שחובות התובעת לכאורה בקשר לטלפון ולמחשב שקיבלה מהנתבעת והחזיקה אצלה לא ניתן לקזז ועל הנתבעת היה לשלם את שכר התובעת במלואו. משלא העמידה הנתבעת תחשיב נגדי בגין רכיב זה, הרי שמתקבלת תביעת התובעת והיא זכאית לסך של 1,818 ₪ פיצוי בגין אי תשלום שכר יוני.