דמי מחלה
24. התובעת טענה שהיא זכאית ל-10 ימי מחלה, ממועד התאונה ב-4.6.15 ועד ליום 18.6.15 שבו נסתיימה העסקתה. הנתבעת הכחישה וטענה כי לכל היותר, נוכח תקופת העבודה זכאית התובעת לתשלום של 6 ימי מחלה בלבד.
לדעתנו, דין רכיב התביעה להתקבל בחלקה. עיון בהסכם העבודה בין הצדדים מעלה כי הזכאות לימי מחלה הוסדרה בהסכם בהתאם להוראות חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, הקובעות זכאות של 1.5 יום לחודש (ס' 4(א) לחוק). על כן ולאור תקופת ההעסקה, לא ברור מדוע התובעת טוענת לזכאות לעשרה ימי מחלה. התובעת לא הצביעה על כל מקור נורמטיבי או אחר המעניק לה מכסת ימי מחלה מעבר לזו הקבועה בחוק, דהיינו לשישה ימי מחלה.
בהתאם להוראות החוק, התובעת אינה זכאית לתשלום בגין יום המחלה הראשון, זכאית למחצית התשלום בגין היום השני והשלישי למחלתה, וזכאית לתשלום מלא החל מהיום הרביעי למחלתה. מכאן, שהתובעת זכאית לתשלום בגין 4 ימי מחלה בלבד. עוד יש לציין בהקשר זה שאין בעובדה שהתובעת הציגה את אישורי המחלה באיחור כדי לשלול מזכאותה לתשלום דמי המחלה (ע' 34, ש' 1) בפרט שעה שתביעתה לביטוח לאומי להכרה בתאונה שעברה כתאונת עבודה נדחתה. מאחר ששכרה של התובעת הועמד על סך שך 10,000 ₪ לחודש, הרי ששכרה היומי עומד על 455 ₪, ועל כן זכאית התובעת לתשלום של 1,820 ₪ בגין ימי המחלה.
תשלום עמלות
25. התובעת טענה שהיא הייתה האחראית הבלעדית לעסקת לדיקו וכי הייתה מעורבת גם בעסקת G4S ועל כן היא זכאית לפיצוי בסך 5,670 ₪ כפיצוי על אי תשלום עמלה של 5% על כל מכירה שביצעה. לטענתה, נציגי הנתבעת הודו שהיא הייתה מעורבת בעסקאות, ובכך חיזקו את גרסתה כי קמה לה הזכאות האמורה.
הנתבעת טענה שהתובעת הייתה זכאית לעמלות כל זמן שהיא הועסקה בחברה, בהתאם להסכם העבודה בין הצדדים. כן טענה כי התובעת לא הצביעה על כל מסמך המעיד על זכאותה לעמלה בגין עסקת ה-G4S, ולא סיפקה פרטים אודות העסקה, הגורם מולו התנהלה וכדומה, כשנציגי הנתבעת הכחישו את מעורבות התובעת בעסקה. אשר לעסקת לדיקו, טוענת הנתבעת כי עסקה זו הועברה לטיפולה של התובעת על מנת לסייע לה להיכנס לעניינים, וכי היא אינה זכאית לעמלה בגינה, כשהסכום ממנו אמורה הייתה להיגזר העמלה נמוך מזה לו טוענת התובעת, ועל כן העמלה שזכאותה אליה מוכחשת ממילא צריכה להיות נמוכה יותר.
26. דין התביעה בגין רכיב זה להידחות, ונסביר:
ראשית, אשר למכירה לחברת G4S – מקובלת עלינו עמדת הנתבעת לפיה התובעת אינה זכאית לעמלה בגין עסקה זו, משלא הוצגה בפנינו כל ראיה לכך שנטלה חלק בעסקה. כך, אין תימוכין לטענתה כי הודעת ה-SMS שצרפה בה הודיעה לפיני כי "יניב" מבקש לסגור את העסקה, מתייחסת לחברה זו (ע' 10 ש' 11). מעבר לכך, התובעת טענה כי ככל שייתנו לה גישה למסמכים במחשב שלה, היא תוכל להביא את הראיות הנדרשות, אולם לא הסבירה מדוע לא חידשה את בקשתה לצו להוצאת המסמכים, לאחר שבית הדין אפשר לה להגיש את הבקשה בשנית לאחר שנדחתה, וזאת לאחר הגשת תצהירי הצדדים (ס' 25 לסיכומי הנתבעת). אי לכך, טענותיה בהקשר זה נדחות;