פיטורים שלא כדין
18. כלל ידוע הוא, כי מעשיו של הצד המביא את יחסי העבודה לידי גמר הם הקובעים שכן "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על ידי כך שיודיע למעבידו כי אם ינהג כלפיו בדרך מסוימת ייראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד את העובד במצב של מי שהתפטר מעבודה, על ידי כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסוימת יראוהו כמתפטר מהעבודה" (דב"ע לה/3-85 עיריית כפר סבא נ' יעקב כהן, [פורסם בנבו] (23.11.75)) וכן "כי היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח נ' דוד שייניין [פורסם בנבו] (22.10.90)). נזכיר כי התובעת טוענת כי לקיחת הרכב וחסימת גישתה למחשב ולסלולרי שהועמדו לרשותה מהווים את אקט הפיטורים, בעוד שהנתבעת טוענת כי התובעת היא שנטשה את מקום העבודה בכך שלא נענתה לדרישות החברה להשיב לפניותיה ובין היתר להמציא פרטים על התאונה ובכלל זה להשיב את הרכב. מכאן שעלינו לבחון את התנהגות כל אחד מהצדדים ולהכריע האם ניתן לראות בהתנהגות התובעת כהתפטרות או שמא יש לראות בהתנהגות הנתבעת כפיטורים.
19. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי יש לראות בהתנהגות הנתבעת כפיטורים וכי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אך זאת על הצד הנמוך, הן לאור תקופת ההעסקה הקצרה ובעיקר לאור התנהגותה התובעת שאינה חפה מקשיים, וננמק:
ראשית, התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים שלאחריה שהתה בימי מחלה. התובעת סיימה את ימי המחלה שעמדו לרשותה (דיון על מספר ימי המחלה שעמדו לרשותה בהמשך) ולא שבה לעבודה, ואף לא תיאמה עם הנתבעת כי תשהה בחופשה ללא תשלום עד למועד חזרתה, כשהיא גם לא נקבה במועד חזרה משוער. העובדה שהתובעת לא שבה לעבודתה עם סיומם של ימי המחלה שעמדו לרשותה נוכח התמשכות הליכי ההחלמה, אינה צריכה לעמוד לה לרועץ ולהיחשב כנטישת מקום העבודה, קרי כהתפטרות, כפי שנקבע בפסיקה (ע"ע 656/08 ג'סיקה מוצניק נ' חברת לוי פמלי בע"מ [פורסם בנבו] (20.1.11)). יחד עם זאת, גם לא ניתן לקבוע כי מדובר בפיטורים בתקופת מחלה האסורים לפי סעיף 4(א)(א) לחוק דמי מחלה התשל"ו-1976, כך שלא נפל פגם בעצם ההחלטה על פיטוריה;
שנית, הנתבעת טענה כי התובעת ניתקה עמה קשר בתקופת המחלה, כשעובדה זו יחד עם החשדות שהתעוררו אצלה בקשר לשימוש ברכב ולעצם קרות התאונה הביאו אותה למסקנה כי התובעת נטשה את מקום העבודה. אין בידינו לקבל טענה זו. התובעת עמדה בקשר עם נציגי הנתבעת בסמוך למועד התאונה ולאחריה, הגם שלא באופן רציף ויומיומי, כפי שציפתה אולי הנתבעת. בהקשר זה נציין כי גם אין בידינו לקבל את טענת התובעת בהקשר זה לפיה עמדה בקשר רציף עם הנתבעת (ע' 18 ש' 15), שכן לטעמנו הגשת יומן השיחות מטעמה אינו מהווה אינדיקציה לעצם התקיימותן של השיחות, לא כל שכן לתוכנן (נספח ו' לתצהיר התובעת);