שלישית, קיימת מחלוקת בין הצדדים האם אישורי המחלה נשלחו בזמן אמת לנתבעת, וההכרעה בעניין זה משליכה כמובן על קביעת נסיבות סיום ההעסקה. התובעת העידה כי הייתה בקשר עם בשמת ושלחה לה את הטפסים הנדרשים בפקס באמצעות בעלה (ע' 18, ש' 9). לעומתה, שמחה העיד כי בשמת לא קיבלה את אישורי המחלה ועל כן התערב בנושא וניסה לסייע בהשגתם (ע' 22, ש' 27). בהקשר זה נציין כי הנתבעת לא הביאה לעדות את בשמת על מנת שתוכל לשפוך אור בנוגע לשאלה האם קיבלה ומתי קיבלה את האישורים, כשמתקשים אנו לקבל את עדותו של שמחה בנקודה זו, שכן בהמשך עדותו העיד כי התובעת אינה יודעת את המייל הפרטי שלו, וזאת בשעה שצרף את ההתכתבויות בינו לבין התובעת שהובאו לעיל שנשלחו מכתובת מייל זו (ע' 23, ש' 1). אי לכך, עדיפה עלינו גרסת התובעת בהקשר זה לפיה אישורי המחלה הועברו לנתבעת בזמן אמת. למעלה מן הנדרש נבהיר, שגם אם לנתבעת היו ספקות בקשר לעצם קרות התאונה, ואפילו אם היינו מקבלים את גרסתה שלא קיבלה את אישורי המחלה של התובעת בזמן אמת אלא רק לאחר סיום יחסי העבודה, עדיין מצופה היה מהנתבעת שתפנה לתובעת ותעמידה על כך שצברה מספר מצומצם של ימי מחלה וכי לאחר שתסיימם ובמידה ולא תשוב לעבודה עשויה היעדרותה להיחשב מבחינת הנתבעת כהתפטרות. משלא עשתה כן הנתבעת, סבורים אנו כי בכך נפל פגם בהתנהלותה שהועצם עם לקיחת הרכב וחסימת הגישה למשאבי החברה;
רביעית, הנתבעת פעלה באופן חד צדדי וניתקה את גישת התובעת למייל הארגוני ולטלפון הסלולרי בד בבד עם לקיחת רכב החברה שהועמד לרשות התובעת. העובדה שהתובעת ניתקה את הטלפון, אינה מעלה או מורידה לעניין משמעות הניתוק הכוללני ממשאבי החברה, וזאת גם אם ניתן לקבל את עמדת הנתבעת לפיה היא נדרשה לאסוף את הרכב לצרכי בדיקה לאחר התאונה וכשהיא יוצאת מנקודת הנחה כי הוא אינו נדרש לתובעת מאחר שהיא מחלימה בביתה. התובעת העידה כי בתחילה, לא ראתה בלקיחת הרכב שלעצמו כאקט הפיטורים, שכן כשלא ראתה את הרכב היא חשבה שנגנב וניסתה ליצור קשר עם הנתבעת אולם גילתה שהמחשב והטלפון נעולים. רק לאחר ששלחה לשמחה מייל וניהלה עמו שיחות, היא ראתה במעשי הנתבעת כפיטורים תוך שהיא מנסה לגרום לשמחה, בשיחות שהתקיימו ביניהם, לשנות את דעתו ללא הועיל (ע' 18 ש' 24). לדעתנו, גם אם הנתבעת לשיטתה לא התכוונה לפטר את התובעת במעשה זה, יש בשלילת הגישה המוחלטת למשאבי החברה משמעות הצהרתית העולה כדי פיטורים. זאת, בפרט כשבהתכתבויות עד אותו המועד, שמה הנתבעת את הדגש על קבלת האישורים הרפואיים והמסמכים הנדרשים לביטוח לאומי וכן על החזרת הרכב לבדיקה, ולא הבהירה כי אי היענות לבקשותיה תגרור ניתוק ממשאבי החברה. כן לא הובהר לתובעת, כי הנתבעת רואה בה כנוטשת העבודה, משלא חזרה לעבודה לאחר מיצוי ימי המחלה. בהקשר זה נציין עוד, כי לאחר הניתוק ולקיחת הרכב הוחלפו מספר מיילים בין הצדדים, כשבשום שלב הנתבעת אינה כותבת כי לא היה במעשיה כדי לפטר את התובעת, וכי היא מוזמנת לשוב לעבודה (השוו: ע"ע 6294-01-14 חמסי נ' בבילון [פורסם בנבו] (27.5.17)). כל שכתבה הנתבעת היה שהיא מקבלת את התפטרותה, אולם לא את נסיבותיה, כשלטעמנו אין בקבלת ההתפטרות כדי להפוך אותה מפיטורים להתפטרות.