14. עם זאת, אין בעובדה שמדובר בהצעה הפסדית כשלעצמה, כדי להביא לפסילתה. לעתים גם קיים היגיון כלכלי מבחינתו של המציע בהגשת הצעה כזו, בהתבסס על שיקולים ארוכי טווח (עע"מ 2690/06 מ.ת.א.ר. מחשוב תכנון וארגון בע"מ נ' עיריית אשדוד, [פורסם בנבו] פסקה 11 (2.5.2006); עע"מ 7201/11 רחמני ד.א. עבודות עפר בע"מ נ' רשות שדות התעופה, [פורסם בנבו] פסקה 40 (7.1.2014); עומר דקל מכרזים כרך ב 125 (התשס"ד) (להלן: דקל)). ועדת המכרזים אינה נדרשת לבחון את שיקולי הרווח וההפסד של המציע ואת כדאיותה הכללית של הצעתו. זאת הגם שמחיר בלתי סביר אכן יכול לשמש אינדיקציה לחוסר רצינות מצד המציע (עע"מ 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 11 (3.8.2006))).
15. ובמקרה זה. השאלה העומדת על הפרק, היא האם נפל פגם בהחלטת הוועדה המורה על זכייתה של הצעת מוריס אלון, ולא מצאה לנכון להורות על פסילתה (כהוראת תקנה 20(ד) לתקנות). בנסיבות העניין, ובניגוד לדעתו של בית המשפט המחוזי, אינני סבור כי נפל פגם בהחלטת הוועדה היורד לשורש ההליך ומצדיק ביטולה מעיקרא, וזאת בהתחשב במערכת הנסיבות העובדתית שעמדה לנגד עיני הוועדה. מדובר במכרז לרכישת זכויות חכירה במקרקעין לביצוע פרויקט בניה בחמישה מתחמים, לבניית כ-252 יחידות דיור במודיעין-מכבים-רעות. על פי ניסיון העבר, כפי שהבהירה רמ"י (ואף הציגה במסגרת הודעת הערעור מספר לא-מועט של דוגמאות לכך), במכרזים מסוג זה קורה לא פעם שההצעה הגבוהה עולה במידה ניכרת על ההצעה השנייה כמו גם על שומת השמאי הממשלתי, והמציעים עומדים בתנאי הצעתם (והשוו, אם כי לפני התקנת התקנות: בג"ץ 2709/91 חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, מה(4) 428 (1991)). ניתן גם לומר בזהירות, כי פוטנציאל הרווח הגלום בפרויקטים מסוג זה גם הוא נתון שעשוי להשפיע על סטייה מהאומדן. יש גם רגליים לסברת רמ"י כי קיים גבול בהטלת חובה על כתפי הועדה לערוך את השיקולים המסחריים של מציעי ההצעות. אין זה מתקבל על הדעת כי על הרשות מוטלת האחריות לבחון את האינטרסים הכלכליים של מי מהמציעים. דרישה שכזו אינה סבירה ומעמיסה על הרשות נטל שאין לה יכולת לעמוד בו.
16. בשולי דברים אלו אציין כי בניגוד לטענת המשיבה, לא ראיתי כי יש בכך שרמ"י אפשרה למוריס אלון להשתחרר מזכייתה במכרז כדי לשנות מהמסקנה האמורה. אכן, יש להבחין בין פסילת הצעה, לבין היענות לבקשה לביטול זכייה. כפי שהבהירה רמ"י, היא אינה נוהגת "לכפות" על זוכים את זכייתם, כעניין של מדיניות. מדיניות זו אף עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי עליו מופקדת הרשות, שכן ברי כי אין תועלת רבה בחיובו של זוכה, המצהיר כי אינו יכול לעמוד בתנאי הזכייה, לקיום הוראות המכרז. בד בבד, אין חולק כי השתחררותה של מוריס אלון מהזכייה גבתה ממנה, בנסיבות העניין, מחיר ניכר (שעה שהוחלט על חילוט הערבות בסך של 3,364,000 ש"ח).