20. השלכת של ההלכה הנ"ל על ההליך שבפניי ברורה.
מדובר בחוזה סגור לכל דבר, ואף מצויה בו הוראה בדבר היותו ממצה את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים (ס' 35.1 להסכם. מובא לעיל). משכך, ברי כי עפ"י פסק הדין בעניין ביבי כבישים, לשון החוזה היא שתכריע את הכף ביחס לפרשנותו של החוזה מושא התיק.
יצוין, כי כב' השופט גרוסקופף בפסק דינו הציג בקצרה מודל אשר עתיד להתפרסם כמאמר אקדמי, השונה קמעא מזה של כב' השופט שטיין. כב' השופט גרוסקופף סבור, כי סוג המתקשרים בחוזה הוא שיכריע ביחס לתורת הפרשנות הרלוונטית לחוזה הנידון, ולא ניסוחו של החוזה, אם סגור הוא או פתוח. מכל מקום, לענייננו אין נפקות להבחנה זו, שכן שני הצדדים שבפניי הם בגדר "עוסקים" (ראה פס' 2 לפס"ד של כב' השופט גרוסקופף), ובפרט שבענייננו לשון החוזה ברורה וחד משמעית ואינה מותירה מקום לפרשנות המבוקשת על ידי היפו.
21. מכל מקום, לאור הסקירה דלעיל, תמים דעים אני עם כב' השופט גרשון גונטובניק במאמרו "מחשבות על אודות פרשנות, פרשנות חוזים וגבולותיה" המשפט יח 105, 129 (התשע"ד):
"אין ספק בדבר קיומה של מגמה ברורה להעצים את משקל לשון החוזה בפרשנותו. כך גם עולה מהתיקון לחוק, שמדברי ההסבר לו ניתן להבין באופן מובהק כי הוא ביקש להעצים את משקל תכלית הוודאות המשפטית ויציבות בפרשנות החוזה. נראה כי התגבש קונצנזוס רחב יחסית סביב פרקטיקה פרשנית ולפיה, במקרים שבהם לשון החוזה היא ברורה על פניה, קיימת חזקה שהיא משקפת את אומד דעת הצדדים, אלא אם כן יצליח מי מהם לסתור אותה".אפנה עוד בעניין זה לדבריהם של השופטים דנציגר והנדל בע"א 8300/15 רשות הפיתוח נ' לבניין מוצרי מלט בע"מ (פורסם בנבו, 29.08.2017).
22. בנוגע לענייננו, יש לחדד ולהבהיר, כי גם אם בוחנים את נסיבות החוזה כאן בהתאם להלכת אפרופים ובייחוד לנוכח ההבהרות שנקבעו בפסיקה המאוחרת לה, אין חולק כי ללשון החוזה נתונה הבכורה כמקור הנאמן ביותר להתחקות אחר אומד דעת הצדדים.
יתירה מזו, בדנ"א מגדלי ירקות קבע השופט ריבלין: "הנה כי כן, לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה – לעיתים הראייה המרכזית – בדבר כוונתם המשותפת. כאמור לעיל, לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו" (פס' 11 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין).
על דברים אלו חזר השופט ריבלין בפס' 15 להלכת סהר: "עוד הבהירה הפסיקה כי למרות המעבר לשיטה פרשנית חד-שלבית לצורך איתור אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה, נותר ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בתהליך הפרשנות. בעניין זה, אף הודגשו שני כללים פרשניים: האחד – כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו...".