14. הנה כי כן, בניגוד לניסיונם של התובעים לצייר תמונה לפיה לכל אורך הדרך פעלו הנתבעים בעורמה על מנת לרמותם, תוך שהם מנהלים משא ומתן מקביל, מאחורי גבם, באמצעות סופי, על מנת לגרום לאולגה לשפר את הצעתה (תמונה שלא מן הנמנע שהתובעים עצמם האמינו כי היא אכן משקפת את שהתרחש) – מן הראיות שהונחו לפניי עולה כי העובדות כהווייתן שונות לחלוטין.
במהלך כל התקופה בה נוהל משא ומתן בין הצדדים ועד ליום 21.12.2017 לא היה כל משא ומתן בין הנתבעים לבין אולגה, ולמעשה הקשר היחיד עם אולגה היה ניסיונות של סופי לעורר מחדש את העניין שלה בנכס, אשר לרובם כלל לא היו הנתבעים מודעים;
העיכובים במשא ומתן אותם פרשו התובעים בדיעבד כניסיון של הנתבעים "למשוך זמן" (בעניין הביטוח לנתבע ובעניין חריגות הבנייה) התבררו כמכשולים אמיתיים שהתעוררו בזמן אמת וכך שוקפו לתובעים;
ביום 22.12.2017, לאחר שערב קודם יצרה קשר עם סופי, נפגש הנתבע עם אולגה ובן זוגה יחד עם סופי, וחרף העובדה שהצעתה הייתה גבוהה משמעותית מן הסכום עליו סוכם עם התובעים, בחרו הנתבעים לדבוק במשא ומתן עם התובעים, וזאת חרף מכבש הלחצים שהופעל עליהם ע"י סופי, והם אף הודיעו על כך ביום ראשון בבוקר - הן לסופי (שהודיעה על כך לאולגה), הן לתובעת והן לבאת כוחם;
רק לאחר שנודע לנתבע ביום א' בבוקר, על הניסיון שעשתה התובעת להניא את סופי, ע"י הבטחת תגמול כספי, להביא למכירת הדירה לתובעים – ניסיון אותו פרשו הנתבעים כמעשה מרמה כלפיהם, ואשר הצטרף לסימני שאלה קודמים שעלו מהתנהלות התובעת – רק אז גמרו הנתבעים אומר בדעתם שלא למכור לתובעים את הדירה, כאשר החלטה זו התקבלה רק בשעות אחר הצהרים, משהתפנתה הנתבעת בתום יום עבודתה והנתבע יכול היה לשוחח עימה על כך.
15. להשלמת התמונה יש להתייחס לשתי נקודות נוספות שעלו מן העדויות ושאף בהן ניסו התובעים להיתלות כראיה לכך שהסיבה שבשלה החליטו הנתבעים לפרוש מן המשא ומתן ברגע האחרון היא העניין הכספי.
ראשית, לעובדה שהן סופי והן אולגה העידו שבתום הפגישה ביום שישי קיבלו את הרושם כי הדברים סוכמו וכי העסקה סגורה. הנתבע העיד לפניי, ובעדותו מצאתי ליתן אמון, כי לא סיכם איתן דבר, וכי הגיע לפגישה רק מתוך נימוס וכדי להקשיב (ראו עמ' 34 לפרוטוקול ש' 21-27). הנתבע הוסיף והעיד, כי אף סופי עצמה הייתה מופתעת ביותר כאשר מסר לה לאחר הפגישה כי עליו לחשוב ולהתייעץ עם אשתו (שם). ואכן, מכיוון שהמחיר אותו הציעה אולגה מלכתחילה התאים לנתבעים והיה הלכה למעשה ההצעה הגבוהה ביותר שהוצעה להם במהלך כל התקופה בה הוצע הנכס למכירה, ומאחר ובשלב הראשון המכשול היחיד להתקדמות היה העדר הסכמה לגבי מועד הפינוי, אך טבעי הוא, שהן סופי והן אולגה (ששתיהן כאמור לא ידעו עד אותו שלב על המשא ומתן שהתנהל עם התובעים), ייצאו בתחושה כי משהוסדר מועד הפינוי לשביעות רצון המוכרים, הרי שאין כל סיבה שהעניין לא ייסגר. בהקשר זה יודגש, כי אף אחת מן השתיים לא העידה כי הנתבע אמר לה שהעסק סגור, אלא רק כי כך הבינה היא את הדברים.