בעניין זה, טענו הנתבעים – והדבר עולה אף מהתנהלותם לאורך הדרך ואף מן העובדה כי מטעם זה פסלו בשלב ראשון את הצעת אולגה אף שהייתה גבוהה יותר – כי מועד הפינוי היה קריטי עבורם, וזאת בהתחשב בעובדה שהנתבעת היא גננת, ולפיכך עמדו הנתבעים על כך שהפינוי יתבצע ביום 19.8.2017 ולא קודם לכן.
אף מקובלת עליי טענת הנתבעים, כי בשלב שבו הועברה הטיוטה האחרונה, טרם הושגה הסכמה בעניין זה, אלא שהנושא הושאר פתוח. התובעים אמנם טענו כי עוד קודם הושגה הסכמה לעניין מועד הפינוי, אולם מן הראיות שהונחו לפניי עולה תמונה אחרת. כך, בתכתובת מייל שהוחלפה בין ב"כ הצדדים בתאריכים 10-11.12.2017 (נספח ב' לתצהיר התובעת) עולה כי לאחר שב"כ הנתבעים הבהירה כי הנתבעים עומדים על מועד הפינוי האמור, מסר לה ב"כ התובעים כי "נסגור את הארבעה ימים האלה במעמד החתימה". לאחר תכתובת זו, אין זכר בכתובים להסכמת התובעים לקבל את מועד הפינוי עליו עמדו הנתבעים. אמנם, כפי שהוטעם בצדק ע"י ב"כ התובעים בהליך לפניי, בטיוטה האחרונה שהעבירה עו"ד בן אליעזר נרשם תאריך הפינוי 19.8.2017 ולא בשיטה של "עקוב אחר שינויים", באופן המצביע לכאורה על כך שעניין זה הוסכם בין הצדדים. ואולם, מן ההסברים שמסרה עו"ד בן אליעזר בעדותה, שהתיישבו היטב גם עם הדברים שהעיד הנתבע באותה נקודה, עולה, כי כך נרשם היות והנתבעים לא היו מוכנים להתפשר על עניין זה, אך אין בכך כדי להעיד כי הנושא – אשר לגביו טרם הושגה הסכמה באותו שלב – אכן היה מוסכם (ראו בעדות עו"ד בן אליעזר, עמ' 25 לפרוטוקול ש' 1-18; ובעדות הנתבע, עמ' 31 לפרוטוקול, ש' 32-35, שם השיב, בתשובה לשאלה המפנה אותו לכך שתאריך הפינוי שנרשם בטיוטה האחרונה היה 19.8.2017: "כן. אבל על פי מה שהילה אמרה לי, היא רושמת כרגע 19.8, ועו"ד שאולזון לא מסכים לתאריך הזה. דיברנו על זה").
אף ייתכן שניתן היה לטעון כי בשל העובדה שהנתבעים גילו דעתם כי מועד הפינוי הוא אקוטי מבחינתם, הרי שלא ניתן להשלימו ממקורות נורמטיביים אחרים.
ועוד יש לציין, כי גם ביחס לנספח חריגות הבנייה טרם הושגה הסכמה סופית בשלב זה.
על אף האמור, אני סבורה כי למרות שני חוסרים אלו, ניתן היה, במידה שהיה נמצא לנכון, לקיים את ההסכם, וזאת תוך השלמתם ממקורות נורמטיביים אחרים, לרבות באמצעות מנגנון הביצוע האופטימלי (ראו עמדת כב' השופט עמית בעניין עדני הנ"ל, אף שהיה, באותה פרשה, בעמדת מיעוט).