--- סוף עמוד 30 ---
משרד הביטחון הוארכה עד חודש אוגוסט 2019, וכי באשר לשנה אחרונה זו טרם סופקו נתונים על-ידי אי.אס.די. ועל כן לגבי שנה זו נעשתה הערכה על בסיס ממוצע השעות בשנים הקודמות. סך שעות העבודה (53,573 שעות) הוכפל בתשלום שהתקבל ממשרד הביטחון בסך 163.8 ש"ח לשעה בתוספת מע"מ, ומכפלה זו הוכפלה במקדם רווחיות שנטען שהוא מוסכם בשיעור 6%. התוצאה היא 616,023 ש"ח (כולל מע"מ). מגלן טענה כי שלצורך החישוב לא נלקח בחשבון התשלום הגבוה יותר ששילם משרד הביטחון עבור מבקר איכות שהוא בדרגת "מפקח" (היינו, שהחישוב נוטה לטובת אי.אס.די.).
89. לאחר מכן הוגש כתב הגנה מתוקן שבו הכחשות כלליות לגבי האמור לעיל (סעיפים 96-95 לכתב ההגנה המתוקן). בכתב ההגנה המתוקן טענה אי.אס.די. שאינה מכחישה את עצם העברת הנתונים על-ידיה (סעיף 95 לכתב ההגנה המתוקן). מכל מקום, אי.אס.די. לא סיפקה נתונים אחרים, ואלו מצויים בידיה.
90. תצהירו של מר גייגר חוזר על האמור בכתב התביעה המתוקן. בסיס הנתונים שעל בסיסו נעשה החישוב ושנמסר על-ידי אי.אס.די. צורף לתצהיר (נספח 23 לתצהיר). כן צורף נוסח הסכם ההתקשרות בין אי.אס.די. לבין מבקרי האיכות, שבו נרשם שהתשלום שיועבר למבקר האיכות יהיה בשיעור 94% מהסכום שיועבר ממשרד הביטחון (נספח 24 לתצהירו, עמ' 5). מר גייגר הצהיר שגם הסכום ששילמה מגלן למבקרי האיכות הוא באותו שיעור (סעיף 40.2 לתצהירו). מר גייגר הוסיף בתצהירו שרובן המוחלט של הוצאות מגלן הן הוצאות קבועות, שכך שאילו מלוא השירותים שהזמין משרד הביטחון היו ניתנים באמצעותה, הכנסותיה היו גדלות ואילו הוצאותיה לא היו משתנות (סעיף 41 לתצהירו). לדבריו החברה מנוהלת על-ידיו בלבד מביתו, כמות מבקרי האיכות אינה מגדילה את ההוצאות שכן הם אינם יושבים במשרדי החברה, וגם הוצאות נוספות (כגון רואה-חשבון, תקשורת, חשמל, וכד') לא היו גדלות (יצוין כי אופי עבודה זה נתמך בתיאור העבודה כפי שבא מפיו של מר יעקובי בעדותו, ראו עמ' 56 לפרוטוקול).
91. מנגד, הנתבעת לא הביאה בראיותיה נתונים שונים מאלו שהביאה התובעת. גם התייחסות הנתבעת לנושא בסיכומיה הייתה בקצרה יחסית.
92. לא מצאתי פגם בכך שמגלן לא תמכה טענותיה בחוות-דעת מומחה. זאת מאחר שהדברים מבוססים על נתונים שנמסרו על-ידי הנתבעת ועל חישוב פשוט יחסית, ובלא שהנתבעת מציגה כל נתון אחר לסתור זאת.
93. אציין שניתן לשאול אם אומנם שיעור הרווחיות שהיה צורך ללקחו בחשבון הוא 6%, כשיעור העמלה שגבו בעלות הדין, או שמא היה מקום לערוך הפחתה בנושא בגין הוצאות אי.אס.די. וזאת על מנת לזקק בחישוב את רווחיה. אולם גם אם כך הדבר, ראשית, מדובר בנתון שהוא בידיעת אי.אס.די., כך שהיא יכולה הייתה להביאו אילו חפצה בכך. מנקודת מבט אחרת, אי-הבאת נתון זה המצוי בחזקתה פועל לחובתה. שנית, אם משתיתים את חיובה של אי.אס.די. כלפי מגלן לא על השבת הרווח כי אם על פיצוי בגין נזק, אין צורך לעשות הפחתה זו שכן הנזק למגלן אינו תלוי בהוצאות שונות שיש לאי.אס.די.. זאת בהינתן גרסתו של מר גייגר, שמקובלת