בנוגע לימי העבודה ושעות העבודה, בסעיף 4 לחוזה, התובע ביקש להוסיף כי "השתלמויות מקצועיות של לשכת עורכי הדין יחשבו כשעות עבודה". בנוגע ליתרת דמי חבר ופרמיית ביטוח מקצועי במקרה של סיום עבודה לפני סיום שנה קלנדרית, התובע הוסיף בכתב ידו את המילה "בקיזוז" (ר' גם בעדות התובע בעמוד 21 לפרוטוקול, שורות 10-23). בסופו של דבר השגותיו של התובע נדחו והוא חתם על החוזה ככתבו.
ראוי להדגיש שלמרות שהתובע טען כי החוזה נחתם בכפיה, אין כל ראיה לכך שהתקיימו יסודות הכפיה, על פי הדין.
10. בסעיף 5 לחוזה נקבע:
"המשרד מתחייב לשלם לעובד:
א. שכר בשיעור של 7,500 ₪ ברוטו לחודש.
ב. העובד יהיה זכאי לתוספת יוקר, בהתאם לצווי הרחבה של שר העבודה והרווחה אשר יפורסמו מעת לעת.
ג. ביטוח מקצועי - שכבת בסיס (להלן - פרמית הביטוח) ודמי חברות שנתיים ללשכת עורכי הדין (להלן - דמי החבר).
ד. הוצאות נסיעה מבית העובד ובחזרה.
ה. מאחר והצדדים מסכימים והעובד יודע כי עבודתו עלולה להצריך עבודה בשעות נוספות וכי צפוי שהעובד יעבוד עוד כשעה נוספת ביום, לעובד ישולם, בנוסף למשכורת הנ"ל גמול גלובאלי בסך 1,596 ₪ עבור עבודה בשעות נוספות, המהווה תשלום בגין עבודה בשעות נוספות בהיקף של 25 שעות נוספות בממוצע לחודש."
בסעיף 11 לחוזה נקבע -
"הצדדים קובעים כי בתום ארבעה חודשים מיום תחילת העבודה יידונו על הערכה מחדש של הסכם זה."
11. כאמור, לטענת התובע, הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם בכל הנוגע לשכר העבודה המוסכם ובנושא ההפרשות הפנסיוניות. לגרסתו, הצדדים הסכימו על שכר התחלתי נמוך יחסית בסך 7,500 ₪, הנופל מהשכר ששולם לו במקום עבודתו הקודם (8,000 ₪ - מוצג 3 לתיק המוצגים, סעיף 7 א' לתצהיר התובע), והנתבעים התחייבו ששכרו של התובע יועלה ויועמד על 8,500 ₪ נטו בחלוף ארבעה חודשים להעסקתו (סעיפים 30-31 לתצהיר התובע). בפועל, בחודש מרץ 2009 הועלה שכרו של התובע ב – 1,000 ₪ והועמד על 8,500 ₪ ברוטו.
על כן נתבעו הפרשי שכר בסך 250 ₪, מחודש מרץ 2009 ועד למועד סיום העבודה. בנוסף, נתבע פיצוי בסך 1,000 ₪ לחודש, לחודשים נובמבר 2008 - פברואר 2009,
--- סוף עמוד 10 ---
שכן לטענתו של התובע, אלמלא התחייבו הנתבעים להעלות שכרו במרץ 2009, לא היה מסכים לעבוד בשכר התחלתי נמוך. על כן, לשיטתו, התובע זכאי לקבלת ההפרש בין שכרו ההתחלתי לשכר הראוי שהיה על הנתבעים לשלם לו (סעיף 34 לתצהיר התובע).