78. בנוסף נדון בעניין "המוסד לביטוח לאומי" משמעותו של תיקון מס' 2 לחוק החוזים (חלק כללי) – התש"ל – 1970 (להלן: "חוק החוזים"), במסגרתו תוקן נוסחו של סעיף 25 (א) לנוסח כדלקמן:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות הענין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
79. בעניין זה נקבע בדעת רוב כי התיקון לחוק החוזים אימץ בסה"כ את עמדת הפסיקה כפי שבאה לידי ביטוי בהלכת אפרופים והפסיקה שלאחריה, ובהתאם יינתן משקל משמעותי בתהליך הפרשנות ללשון החוזה אך לא משקל מכריע, ובנוסף יחולו החזקות הפרשניות שצוינו לעיל.
80. נקודת הסיום לסקירת המצב המשפטי הינה בפסק הדין שניתן לאחרונה בע"א 7729/18, 7649/18, ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019), (להלן- "עניין ביבי"), שם הובעה באופן מפורש על ידי כב' השופט א. שטיין העמדה לפיה, יש להבחין בין סוגי החוזים השונים וכאשר עסקינן "בחוזה סגור" אשר הוגדר ע"י כב' השופט שטיין כ"חוזה סגור עם התניה מלאה: חוזה ממצה שכל תנאיו מוגדרים באופן ברור ונהיר, והוא איננו זקוק לפרשנות יצירתית.." על השופט הדן בפירושו חלה החובה לפרשו וליישם את תנאיו ככתבם וכלשונם, ובמקרה של ספק יש לעשות שימוש בחזקת הפרשנות כנגד המנסח, ובכללי נטל ההוכחה, ואין השופט רשאי לעסוק בתכליתו האובייקטיבית של ההסכם, וככלל "פרשנותו של חוזה פורמלי סגור, ככל שמלאכה זו תידרש, תהא איפוא חסינה מפני הכנסת שיקולים ערכיים, החיצוניים לחוזה על ידי בית המשפט" (סעיף 14 לפסק דינו של השופט שטיין).
81. לעומת זאת לעמדת השופט שטיין כאשר עסקינן "בחוזה יחס פתוח" המתאפיין בניסוח בקווים כלליים בלבד, שם מוסמך בית המשפט "...לקרוא לתוכם תנאים וחיובים חדשים, שלא הוסכמו מראש, על בסיס עקרונות משפט רחבים כמו תום לב, הגינות וסבירות, כשכל אלו מותאמים למטרת החוזה..." (שם, פסקה 12).
82. לעמדת השופט שטיין,באשר לכל החוזים המצויים בתווך שבין שני סוגי החוזים שפורטו לעיל, יחולו הכללים שפורטו לעיל, על כל חוזה בהתאם לקרבתו ל"חוזה יחס פתוח" או ל- "חוזה סגור", וכמו כן נקבע כי הקניית מעמד בכורה ללשון החוזה כפי שנקבעה בפסיקה לעיל, שינתה את המצב המשפטי רק ביחס לחוזים "הממוקמים במרכז הקשת", ואילו ביחס לחוזי הקיצון יחולו הכללים שפורטו לעיל.
83. אלא שלעמדה זו לא הצטרפו יתר השופטים , כך השופט פוגלמן יישם במקרה זה את כללי הפסיקה כפי שפורטו לעיל בעניין "הלכת אפרופים", ואילו השופט גרוסקופף שרטט שלוש קטגוריות חוזיות (חוזה עסקי, חוזה פרטי, חוזה צרכני) וביחס לכל אחת מהקטגוריות קבע כי קיימים כללי פרשנות שונים שאותם יש להכיל.