102. בנסיבות אלו נותרה כתמיכה בטענות הקיבוץ אך ורק עדותו של עו"ד באדר אשר ערך את ההסכם ועדות זו אמורה "לפצות" על ההנחה המבוססת על הפסיקה לעיל , לפיה אילו רקח ורובינשטיין היו מגיעים לעדות , עדותם לא הייתה מסייעת לקיבוץ.
103. אלא שגם עו"ד באדר אישר בעדותו כי חלקים מהותיים בעדותו אינם מבוססים על דברים שנאמרו לו על ידי נציגי הקיבוץ באותה תקופה אלא על הבנתו המקצועית כעו"ד במועד חתימת ההסכם או כיום .
104. כך בעניין השאלה המהותית של השארת מבנה הקרנטינה ומבני הבטון בידי הקיבוץ בתום תקופת ההתקשרות בתחילה נרשמו הדברים כך:
"ש. יוסי רקח או הקיבוץ אמרו לך לפני חתימת ההסכם או בשלב המשא ומתן שהקרנטינה בתום תקופת ההסכם תהיה שלהם?
ת. היא לא תהיה שלהם, היא הינה שלהם והיא תישאר שלהם.
ש. הם אמרו לך את זה?
ת. בוודאי שכן.
ש. יוסי רקח אמר לך את זה?
ת. אני אמרתי לו והוא אמר לי, זאת הייתה אבן היסוד של העסקה בקיבוץ לא ניתן זכויות בקרקע, הקיבוץ לא מעביר קרקע, זאת עסקה אחרת לגמרי".
(עמ' 141 לפרו' מיום 21.12.17 ש' 26 – עמ' 142 לפרו' ש' 6).
105. אלא שבהמשך השתנתה עדותו של עו"ד באדר, וכשנשאל: "... אמרת שהיה ברור שבסופו של דבר בתום התקופה המחוברים הללו ישארו לקיבוץ, למי היה ברור, לך אישית כעורך דין?" הוא השיב: "אני חושב שזה היה ברור לכולם אבל עכשיו אני מעיד אז אני אומר שלי זה היה ברור..." (עמ' 143 לפרוטוקול מיום 21.12.17 שורות 15-16)
106. יותר מכך, בהמשך חקירתו נרשמו הדברים כך:" ש: מה מקור הידיעה שלך הזאת? מי אמר לך מטעם הקיבוץ שבתום תקופת ההסכם המחוברים הללו הם של הקיבוץ?
ת: זה לא עמד כלל לדיון. לא היה שיחה על מה קורה למחוברים. לא היה. היה ברור שאת הציוד כשמסתיים ההסכם הם לוקחים והסככות נשארות" (עמ' 144 לפרוטוקול מיום 21.12.17 שורות 5-8).
107. עוד הדגיש עו"ד באדר כי לא חיפש טיוטות הערות ותכתובות ביחס להסכם 2004, כי: "לא, לא היה לי צורך בזה. לשם מה היה לי צורך בזה? בסופו של דבר התגבש הסכם, נחתם." (עמ' 141 לפרוטוקול מיום 21.12.17 שורות 5-6). וכן חזר והדגיש: "בסופו של דבר הדברים התמצו בחוזה בכתב, אני יכול להגיד לך כך או אחרת אבל לדעתי הדברים כתובים כך. אם אתה סבור אחרת תשכנע את בית המשפט אחרת, בסדר" (עמ' 145 לפרוטוקול מיום 21.12.17 שורות 8-9).
108. לאור האמור, יש מקום לכאורה להעדיף את עדותו של נעים בכל הנוגע לאומד דעת הצדדים בהסכם 2004, לאור העובדה שהלה מעיד באופן אישי, ולא מעדות שמיעה או מעדות סברה על הנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם.