115. ויודגש, כי הביטוי "הדברים האחרים הנחוצים להקמת הקרנטינה" כולל בתוכו לכאורה גם את כל הברזלים והבטונים אשר שימשו להקמת הקרנטינה.
116. אלא שאינני מקבל את טענת רפת בערבה, לפיה לשון הסעיף הינה כה ברורה וחד משמעית, עד שאין צורך בפרשנות כלשהי או בחינה של נסיבות נוספות.
117. בהקשר זה אני סבור כי באם מייחסים משמעות "טבעית ופשוטה", כנדרש בפסיקה, ללשון הסעיף, הביטוי "חומרים וציוד" אשר יוחזרו בהתאם לסעיף לרפת בערבה בתום תקופת ההתקשרות, אינם כוללים על פי משמעותם הטבעית מבנים המחוברים לקרקע ומשטחי בטון ובמיוחד כאשר עסקינן במבנה בהיקף של 40,000 מ"ר ומשטחי בטון המשתרעים על מאות מ"ר.
118. יותר מכך, וזו הנקודה המהותית בעיני, כפי שקבעתי לעיל, הן מבנה הקרנטינה והן מבני הבטון נבנו כ"מחוברים של קבע" למקרקעין, ובכל מקרה לא ניתן "להחזירם" באופן פשוט לרפת בערבה, זאת בשונה מכלים הנדסיים או המכולות וכיוב' שאותם ניתן להעתיק מאתר הקרנטינה ללא כל קושי.
119. על פי חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים (ראו לדוגמא חוו"ד הורביץ עמ' 2) , פירוק מבנה הקרנטינה ומבני הבטון הינו הליך מורכב הנדסית המחייב היערכות מתאימה לרבות הוצאת היתר הריסה, והוא בוודאי מעלה שורת שאלות חוזיות שאין בהסכם 2004 כל התייחסות אליהן.
120. כך לדוגמא, בסעיף 6(א) להסכם 2004, נקבע כי רפת בערבה תישא במלוא ההוצאות הכרוכות בין היתר "בהקמת המכלאה" אך אין כל הוראה דומה לפיה רפת בערבה תישא בעלויות פירוק המכלאה. בנוסף, אין כל הוראה באיזה מצב צריכה רפת בערבה להחזיר את המקרקעין לקיבוץ, סעיף שהינו הכרחי נוכח העובדה שבאם תאומץ גרסת רפת בערבה פירוק הקרנטינה ומשטחי הבטון מחייב ביצוע פעולות חפירה, קדיחה, ופעולות נוספות שיש בהן כדי לשנות את פני המקרקעין.
121. בנוסף, ובשים לב לעלויות הכרוכות בפירוק הקרנטינה והעתקתה, עלויות המציבות סימן שאלה מהותי באשר לאפשרות המעשית של העתקת הקרנטינה, אין זה סביר בעיני כי הצדדים לא בחנו כלל את השאלה, מה דינם של מחוברים שיוקמו על ידי רפת בערבה ואשר אינם ניתנים לפירוק או שאין כדאיות בפירוקם ובהתאם אין אפשרות "להחזירם" לרפת בערבה.
122. כך בתביעתה דורשת רפת בערבה פיצוי בגין מחוברים שאינם ניתנים לפירוק, על פי שוויים הנוכחי, ובעיני אין זה מתקבל על הדעת כי הצדדים לא קבעו בסעיף 4(א) מנגנון פיצוי כלשהו למקרה ובו לא ניתן יהיה להחזיר לרפת בערבה את מלוא הציוד והחומרים שהובאו על ידה, או למקרה שבו הקיבוץ יבקש להשאירם במקומם.