סעיף 2.3 להסכם
129. כאמור לעיל, בסעיף 2.3 להסכם 2004 נקבע מנגנון פיצוי שלפיו במקרה של ביטול הסכם 2004 ,לא רק במקרה שבו ביטול ההסכם הינו מסיבה שאינה תלויה בקיבוץ, אלא בכל מקרה "שהקיבוץ פועל להוציא את החברה בניגוד לרצונה...", הקיבוץ יחזיר לחברה את "הוצאותיה בגין ההשקעות שתוציא בפועל לצורך הקמת המתקנים – כנגד קבלות בניכוי פחת של 10% לשנה, והכל בכפוף לכך כי סכום ההחזר לא יעלה על סך של 300,000 $".(דגשים שלי ש.מ.).
130. כאמור לעיל, הקיבוץ טוען בהתבסס על עדות עו"ד באדר, כי הפיצוי המוסכם האמור בסעיף 2.3 הנ"ל ,ממצה את הפיצוי שזכאית לו רפת הערבה במקרה של הפסקת ההסכם, ובכל מקרה לא הייתה כוונה ליתן לרפת הערבה גם פיצוי וגם זכות לפירוק הקרנטינה.
131. עו"ד באדר טען בחקירתו כי האמור בתצהירו לפיו "כוונת הצדדים להסכם מעולם לא הייתה להעניק גם פיצוי מוסכם וגם פירוק מחוברי הקרנטינה" (סעיפים 11-13 לתצהיר עו"ד באדר) מבוססת על ידיעתו "העובדתית והמקצועית" (עמ' 166 לפרו' מיום 21.12.17 ש' 22) אך עו"ד באדר התחמק ממתן תשובה לשאלה: "אז אני מבין שיוסי רקח ואף אחד מהקיבוץ לא אמרו לך את זה" והשיב: "אתה יכול להבין מה שאתה רוצה"(שם, ש' 26-27).
132. כנגד האמור טען נעים בתצהירו המשלים (סעיף 11) כי הסעיף "מתייחס אך ורק "להוצאות שהם בעיקר לא מוחשיות שרפת הערבה מוציאה ולא ניתן לקבל פיזית חזרה, ואם כאן אין להם שימוש" כגון: תכנון, הנדסה, אדריכלות, חקר השפעה על הסביבה וכו'", ובהתאם אין בו כדי להשפיע על הוראותיו של סעיף 4(א) בהסכם 2004.
133. אינני מקבל את פרשנותו של נעים לסעיף 2.3 הנ"ל מכל הטעמים שיפורטו להלן.
ראשית ,יודגש כי ההבחנה אותה מציע נעים בין הוצאות שאינן מוחשיות שלא ניתנות להחזרה וביחס אליהם נקבע לטענתם הפיצוי בסעיף 2.3 לבין השקעה לדוגמא בברזלים ובבטונים שעל פי גרסת רפת הערבה יכולים להתקבל בחזרה בדרך של העתקתם למקום חליפי , אינה מעוגנת בדרך כלשהי בלשון הסעיף.
134. אילו היה ממש בגרסתו של נעים, ניתן היה לצפות כי בסעיף יובהר כי הפיצוי המשולם לרפת הערבה הינו רק בגין הוצאות שהוצאו ולא ניתן יהיה לעשות בהן שימוש, אף לא במסגרת העתקת הקרנטינה למקום חלופי, אך כאמור אין בהסכם ולו רמז להבחנה כזו או להגבלה כזו של הפיצוי המגיע.
135. שנית,ההבחנה האמורה, אינה עומדת במבחן המציאות.
כך לדוגמא: נעים מציין בתצהירו כדוגמא להוצאות לא מוחשיות את הוצאות תכנון הקרנטינה ואולם בפועל ודווקא לגרסת רפת בערבה לפיה הקרנטינה תוכננה באופן המאפשר העתקתה כמות שהיא למקום אחר, כל ההוצאות שהוצאו לצורך תכנון מבנה הקרנטינה אינן אובדות, אלא ניתן יהיה לעשות שימוש בתכנון גם במקום החליפי ומכאן שבניגוד לגרסת נעים, הוצאות התכנון לא מזכות החזר כלשהו, ובכך יש כדי להפריך את גירסתו.
136. שלישית, הפרשנות אותה מבקש נעים לייחס לסעיף מנוגדת למשמעותו הטבעית של הביטוי "הוצאותיה בגין ההשקעות שתוציא בפועל לצורך הקמת המתקנים",שמצוין בסעיף.
בהקשר זה אפנה לכללי מס הכנסה (ניכוי דמי חכירה) תשל"ח-1977 בהם עשתה רפת הערבה שימוש, לצרכי הפחתת חלק יחסי מהשקעותיה בבניית הקרנטינה, מהכנסותיה החייבות במס, זאת כעולה מדוחותיה הכספיים.