זאת ועוד, נעים ניסה בתחילת עדותו ל"הרחיק" את רפת הערבה מהקבוצה האוסטרלית LSS, וניסה להציג את רפת הערבה כחברה עצמאית בבעלות ירדנית (עמ' 20 לפר' מיום 23.10.17 ש' 8-15) ואולם בהמשך הודה כי קיימת זהות אינטרסים עסקית בין רפת הערבה ובין LSS המיוצגת בישראל ע"י מיטראל ואישר כי:
"...התקופה שבה אני הייתי זה 2004 שהתחלנו להקים את הקרנטינה החדשה, תפקידה של הקרנטינה החדשה היה לדאוג בהחלט לאינטרסים העסקיים של LSS ושל הקבוצה כולה, לרבות כל לקוחותיה שייבאו באמצעותה . זה נכון . זה נכון". (עמ' 22 לפרו' 23.10.17 ש' 16 - עמ' 23 ש' 2).
182. כפי שהבהרתי לנעים במהלך חקירתו הנגדית, אין זה מתקבל על הדעת שנעים כמנהל היחידי של רפת הערבה חותם על יפויי כח לצורך יצוג רפת הערבה בבג"צ מהותי ביותר,כנגד נוהל ממשלתי שעל פי הנטען בעתירה עתיד לגרום לרפת הערבה עצמה נזקים כספיים עצומים לרבות הורדה לטמיון של השקעתה בהקמת הקרנטינה, ונעים כמנהל יחידי אינו מעורב כלל בעתירה, איננו מוסר את המידע העובדתי הרלוונטי לעתירה, ואיננו מיודע בהליכים המתנהלים בעניינה.
183. לפיכך, אני קובע כי יש לראות בכל המצגים והטענות שהועלו ע"י רפת הערבה באמצעות באי כוחה ואשר נתמכו בתצהירו של איל ארליך, כטענות של רפת הערבה עצמה שהועלו בהליך משפטי אחר.
טיעוני רפת הערבה בבג"צ מיטראל
184. במסגרת "בג"צ מיטראל" פירטה רפת בערבה את מהות ההתקשרות בינה ובין הקיבוץ, וכמו כן פירטה את המנגנון העסקי במסגרתו היא נטלה על עצמה לממן את בניית הקרנטינה וכדלקמן:
"5. לאחר בירור ראשוני, התברר לעותרת 2 קיבוץ אילות, המשיב 3, (להלן: "הקיבוץ"), העושה מזה עשרות שנים בגידול בקר, מעוניין לספק את שירותי הקרנטינה כאמור. לרשות הקיבוץ היו שטחים חקלאיים בקרבה רבה לנמל (כ- 10 ק"מ צפונית לאילת), המתאימים לצורך הקמת תחנת הסגר כאמור התחיל מו"מ בין הצדדים, ובמהלכו התבררו שתי בעיות עקריות ... והבעיה השניה היתה הקפדתו הרבה ורגישותו של הקיבוץ בכל מה שקשור לחוק ההתיישבות.
לגבי בעיית המימון, הוסכם בין הצדדים בין בלית ברירה העותרת 2 תישא באופן בלעדי במימון ההקמה של המיתקן. היה ברור שאם לקיבוץ היה את הכסף הדרוש, הוא היה מממן בעצמו את הקמת מיתקן ההסגר, וגובה מהלקוחות סכומים נכבדים תמורת השימוש בו. אבל מכיוון שלקיבוץ לא היה את המימון, סוכם שהעותרת 2 תממן את הפרויקט, ובתמורה תשלם לקיבוץ פחות כסף תמורת שירותיה קרנטינה.
בנוגע לסוגיית חוק ההתיישבות – עורך הדין של הקיבוץ, עו"ד משה באדר, הבהיר מהרגע הראשון כי הקיבוץ זהיר מאד בכל הנוגע לקיום דקדקני של הוראות חוק ההתיישבות וכי אין בדעתו בשום אופן להשכיר את השטח לאחרים, או לפעול בכל דרך שאסורה לפי חוק ההתיישבות. הקיבוץ עמד על כך שהוא יהיה הבעלים הבלעדי של הפרוייקט, שהוא היחיד שינהל אותו מבחינה מקצועית, ושכוח האדם הדרוש למתן השירותים יסופק ע"י הקיבוץ".
כמו כן נטען כאמור בסעיף 15.1 לעתירה כי יישומו של הנוהל:
"... מנוגד להסכם ולפרקטיקה הנוהגת מאז 2004 בין העותר (רפת הערבה ש.מ.) למשיב 3 (הקיבוץ ש.מ.) במסגרתן המשיב 3 מספק את שירותי הקרנטינה באופן שלעותרת 2 יש בלעדיות וזמינות מלאה של שרותי הקרנטינה בכל עת שהקרנטינה דרושה לה, על בסיס הסכמות אלו השקיעה העותרת למעלה משני מליון דולר בהקמת הקרנטינה". (דגש שלי ש.מ.)