194. מאידך, לא מצאתי בטענת רפת בערבה לפיה הקיבוץ לא דיווח על הכנסה מ"שיפורים במושכר" בקרנטינה, כדי לשנות את מסקנותיי לעיל.
בעניין זה וכנגד טענת רפת בערבה, עומדת הצהרתו של ניר (סעיף 112 לתצהירו) הנתמכת במכתב רואה חשבון הקיבוץ (נספח 44 לתצהיר ניר) ולפיה בשל חלקה הזניח של הפעילות העסקית בעניין הקרנטינה ביחס לפעילותו הכלכלית הכללית של הקיבוץ, לא היה אזכור נפרד בדוחות הכספיים לפעילות זו, והיא נכללה במכלול הנתונים שרוכזו על ידי הקיבוץ בסעיפים חשבונאיים מקובלים.
195. להשלמת התמונה אציין כי לאור מכלול הראיות לעיל , אינני נדרש לדון ולהכריע בשאלה האם הסכם 2004 היה בפועל, ובחלקו המכריע הסכם למראית עין אשר הוצג כהסכם שירותים אך היה למעשה הסכם שכירות וזאת מהטעם שהכרעה בשאלה האמורה אינה נדרשת לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים בשאלת הבעלות בקרנטינה. עם זאת, אציין, כי לא השתכנעתי שהקיבוץ לא סיפק בפועל שירותים כלשהם לרפת בערבה, והובאו בפני אינדיקציות לכך שרובינשטיין מטעם הקיבוץ היה מעורב בפעילות הקרנטינה כפי שהוסכם בין הצדדים בנספח להסכם 2004.
סיכום ביניים
196. לאור כל האמור עד עתה, אני קובע כי הוכח בפניי, שהן מכח הדין והן מכח ההסכמות החוזיות שבין הצדדים, עליהן ניתן ללמוד גם מהתנהגות הצדדים ביישום ההסכמים, הבעלות במבנה בקרנטינה ומבני הבטון, כפי שהוגדרו בסעיף 35 לעיל, הינה של הקיבוץ.
זאת ועוד, בתום תקופת ההתקשרות רפת בערבה לא הייתה זכאית לפרק אותם וליטול אותם עמה, ולאור הוראות סעיף 2.3 להסכם 2004, היא גם לא הייתה זכאית לקבל פיצוי כספי בגינם מהקיבוץ.
197. מאידך, רפת בערבה הייתה זכאית ליטול עמה את כל ה"מטלטלין", כפי שהוגדרו בסעיף 35 לעיל, ומשנמנעה אפשרות זו מרפת בערבה ע"י הקיבוץ באופן מלא או לתקופה מסוימת (כגון בעניין הכלים החקלאיים) רפת בערבה זכאית לפיצוי בגין מטלטלין אלו.
הכרעה בתביעות הכספיות ההדדיות לאור סיכום הביניים
198. לאור הקביעות העקרונית האמורות לעיל, יש לדון ולהכריע בתביעות הכספיות ההדדיות שבין הצדדים, ובטרם נעשה כן, אבקש להקדים ולהתייחס לשתי סוגיות הרלוונטיות לכל התביעות. האחת, נטל הראיה והשנייה סוגיית המע"מ.
199. בכל הנוגע לנטל הראיה ונטל השכנוע, מידת ההוכחה הנדרשת מכל אחד מהצדדים בתיק זה התובע מהצד שכנגד תשלום, היא של "עודף הסתברות" : "... בבחינת הכלל עתיק היומין "המוציא מחברו עליו הראיה". על פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל ההוכחה בשיעור העולה על 50%. שאז תוטל החבות במלואה או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו, כלל זה הוא לכאורה יעיל, הוגן, רציונלי, אחיד וישים לכל משפט אזרחי...".(דנ"א 4693/05 בית חולים כרמל- חיפה נ' עדן מלול (29.8.10, פסקה 11)).