37. לאור עלות הקמת מבנה הקרנטינה ומבני הבטון, עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בהם , ובעניין זה יצוין כי עפ"י חוו"ד חבקין שוויו הנוכחי של מבנה הקרנטינה הינו 640,000 ₪, ולעומת זאת עלות הקמת קרנטינה חדשה באותו הרכב של סככות חדשות הינה 8 מיליון ₪.
ביחס לכל מבני הבטון לא צוינה הערכת שווי נוכחית ע"י חבקין או ע"י אעמר, והמחלוקת ביניהם הייתה בשאלת עלות פירוק מבני בטון אלו והעתקתם למקום חליפי, אך בכל מקרה לא הייתה מחלוקת ביניהם על כך שעלות הקמת מרכז מזון חדש הינה סך של 261,312 ₪ ועלות הקמת אבוסים חדשים הינה סך של 1,365,750 ₪.
שאלת הבעלות המשפטית ב"מחוברים"
38. כפי שפורט לעיל ,בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלת הסכמת הצדדים ביחס לבעלות במבנה הקרנטינה ובמבני הבטון, אך בטרם אדון בהסכמות החוזיות בין הצדדים יש להניח תחילה את התשתית העובדתית – פיסית הנוגעת למבנה הקרנטינה ומבני הבטון , ובמילים אחרות יש לבחון את טענת רפת בערבה לפיה באופן פיסי , הן מבנה הקרנטינה והן מבני הבטון תוכננו ונבנו באופן המאפשר ניתוקם מהמקרקעין והעתקם למקום חליפי אל מול טענת הקיבוץ לפיה הרכיבים הנ"ל תוכננו ונבנו כ"מחוברים של קבע" במקרקעין.
39. לשאלה העובדתית האמורה גם משמעות משפטית בשים לב להוראות סעיף 12 לחוק המקרקעין התשכ"ט- 1969 (להלן-"חוק המקרקעין") הקובע כי:
"הבעלות בקרקע חלה גם על הבנוי והנטוע עליה ועל כל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה, ואין נפקא מינא אם המחוברים נבנו ניטעו או חוברו בידי בעל המקרקעין או בידי אדם אחר".
40. בעניין זה טען הקיבוץ כי מבנה הקרנטינה ומבני הבטון, הינם בגדר "מחוברים שאינם ניתנים להפרדה" ובהתאם חל עליהם סעיף 12 לעיל, והבעלות בהם הינה של הקיבוץ .
41. לעומתם טוענת רפת הערבה כי כל מתקני הקרנטינה ניתנים לפירוק והעתקה, והם תוכננו מראש באופן שיאפשר את העתקתם למקום אחר. ולפיכך לא ניתן לראותם "כמחוברים בחיבור של קבע".
42. הגדרת "חיבור של קבע" ו"מחוברים הניתנים להפרדה" נוגעת גם לסעיף 1 לחוק המקרקעין המגדיר "מקרקעין" – קרקע, וכל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה".
43. שאלת ההגדרות לעיל נדונה באופן מפורט על ידי כב' השופט י. עמית בע"א 2587/12 מלונות צרפת בירושלים בע"מ נ' מנהל מס שבח אזור ירושלים (08.07.2013)(להלן-"ענין מלונות צרפת"), שם הגדיר בית המשפט את המבחנים בהם נעשה שימוש לצורך ההגדרות לעיל ,וקבע כי:
"לצורך שאלת סיווג כמקרקעין או כמטלטלין ניתן להעזר במבחנים הבאים:
(-) מבחן הכוונה – האם הכוונה המקורית בעת חיבור האובייקט הייתה לחיבור של קבע או לחיבור ארעי . מבחן זה הוא המבחן העיקרי ואת המבחנים להלן יש לראות כמבחני משנה או מבחני עזר .
(-) "המבחן הפיסי" או "מבחן הבורג" – האם ניתן לנתק את האובייקט מבלי לגרום נזק ממשי לאובייקט או למקרקעין.
(-)מבחן כלכלי – האם האובייקט יאבד באופן ניכר משוויו בעקבות ניתוקו.
(-)מבחן אופי וזהות האובייקט – האם האובייקט יאבד את זהותו ואופיו בעקבות ניתוקו.
(-)מבחן זהות המקרקעין וערכם הכלכלי לאחר ניתוק האובייקט – האם ערך המקרקעין יאבד באופן ניכר, או שהמקרקעין יאבדו את זהותם ומאפייניהם.
(-)מבחן השכל הישר וחוש המומחיות של המשפטן" (ענין "מלונות צרפת", פסקה 21)