15. עוד טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שבקופת החברה הצטברה נכון לסוף שנת 2010 יתרת מזומנים בסכום של כארבעה וחצי מיליון שקלים. בהקשר זה טוענים המערערים כי בית המשפט נסמך על עדותו של רואה החשבון של החברה, אריה אנגלר, אשר התייחס לטענתם ל"רווחיה המאזניים" של החברה המשקפים את מצבת התחייבויותיה למול מצבת נכסיה ולא את יתרת המזומנים בקופתה. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 2.2.2012 מלמד כי רואה החשבון של החברה התייחס בעדותו לרווחיה של החברה לפני ואחרי מס בכל אחת מהשנים 2010-2003, כלומר לרווח הנקי של החברה בכל אותן שנים. רואה החשבון הוסיף וציין כי יתרת הרווח של החברה נכון לסוף שנת 2010 עמד על "4,377,058 ש"ח [...]" (כולל יתרת הרווחים הלא מחולקים של החברה עד לשנת 2002 כנלמד מהדוח הכספי מש/10). זאת בתשובה לשאלה שנשאל באשר לסכום הרווחים הלא מחולקים של החברה נכון לאותו מועד (ראו פרוטוקול הדיון מיום 2.2.2012, בעמוד 24). חישוב פשוט מראה כי סכום
--- סוף עמוד 18 ---
הרווחים הלא מחולקים שבו נקב רואה החשבון תואם לחלוטין את סכימת הרווח לפני ואחרי מס – דהיינו את הרווח הנקי של החברה – שאותו פירט קודם לכן בעדותו לגבי כל אחת מהשנים שצוינו בצירוף יתרת הרווחים הלא מחולקים עד לשנת 2002 (כפי שעולה מן הדוח הכספי שצורף כמש/10). מעדותו זו אכן לא נובעת בהכרח המסקנה כי בקופת החברה הצטברה נכון לסוף שנת 2010 יתרת מזומנים בסך של כ-4.5 מיליון שקלים. אולם, בהחלט עולה מאותה עדות כי זהו סכום הרווחים הבלתי מחולקים של החברה נכון לסוף אותה שנה. במילים אחרות מדובר בסכום הרווחים שהחברה רשאית הייתה לחלק לבעלי המניות בהתאם למבחן הרווח הקבוע בסעיף 302(א) רישא לחוק החברות המורה כי "חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה [...]" ובהתאם לסעיף 302(ב) לחוק החברות "רווחים" לעניין זה הם "יתרת עודפים או עודפים שנצברו בשנתיים האחרונות, לפי הגבוה מבין השניים [...]" ו"עודפים" הם "סכומים הכלולים בהון העצמי של חברה ושמקורם ברווח הנקי שלה כפי שנקבע לפי כללי חשבונאות מקובלים [...]". על כן, גם אם נניח לטובת המערערים כי הרווח הלא מחולק שעליו העיד רואה החשבון לא היה "יתרת מזומנים" בקופת החברה כקביעת בית המשפט, אין בכך בלבד משום הסבר מספק להימנעותם השיטתית של המערערים לאורך שנים מלחלק דיבידנד כלשהו מתוך הרווח הלא מחולק שהצטבר בחברה שאיננו אלא הרווח הנקי שלה. בהמשך הדברים נתייחס לטענה הנוספת שהעלו המערערים בהקשר זה הנוגעת למבחן יכולת הפירעון הקבוע בסעיף 302(א) סיפא לחוק החברות, אך ייאמר כבר עתה כי טענה זו אף היא אין בה כדי להועיל להם בנסיבות העניין.