18. משאלו פני הדברים נראה כי בצדק סבר בית המשפט המחוזי שהסעד הרצוי והמתאים להסרת הקיפוח בנסיבות העניין הוא "רכישה כפויה", דהיינו חיובם של יצחק ומשה לרכוש את מניותיו של דדון על מנת להביא ל"הפרדת כוחות" בין בעלי המניות בחברה. סעד זה מצוין במפורש בסעיף 191 לחוק החברות כסעד אפשרי להסרת הקיפוח ו"אף הוכר בספרות כסעד מרכזי להתמודדות עם מצבים של קיפוח מתמשך" (עניין אדלר, בפסקה 85; ע"א 3303/13 סימן טוב נ' סימן טוב תקשורת בע"מ, [פורסם
--- סוף עמוד 20 ---
בנבו] בפסקה 10 (29.12.2015); ציפורה כהן, בעמ' 193-192; חביב סגל, בעמ' 674-667). אלא שעל מנת לקדם מהלך לפיו ירכשו המערערים את מניותיו של דדון, הגיעו הצדדים בהמלצת בית המשפט למתווה מוסכם לפיו ימונה מעריך שווי אשר יקבע מה הסכום שעל יצחק ומשה לשלם לדדון עבור מניותיו. עוד הוסכם כי חוות דעתו של מעריך השווי שמונה בהסכמה, כאמור, תוצג על כל פרטיה לעיני יצחק ומשה בלבד, ולא תיחשף בפני דדון (לו תוצג רק "השורה התחתונה") ואף לא בפני בית המשפט (פרוטוקול הדיון מיום 5.10.2011). משנמסרה חוות הדעת ליצחק ומשה הודיעו השניים כי אין ביכולתם לשלם את המחיר שנקבע ובית המשפט סבר כי בעקבות כך יש להסיר מסדר היום גם את מסלול "הרכישה הכפויה", בציינו כי בנסיבות שנוצרו סעד כזה "עלול להביא לשיתוקה של החברה". כמו כן סבר בית המשפט כי פירוק החברה אף הוא אינו מהלך מתאים בהיותו סעד קיצוני מדי שאינו הולם את נסיבות העניין. לאחר ששלל את שני המהלכים הנ"ל הורה בית המשפט המחוזי, כאמור, על חלוקת דיבידנד בשיעור של 50% מרווחי החברה נכון ליום מתן פסק הדין או מ-4,377,058 ש"ח, לפי הגבוה.
19. קביעתו של בית המשפט קמא לפיה חיוב המערערים לרכוש את מניותיו של דדון עלול להביא ל"שיתוק החברה" מוקשית בעיניי וזאת בהינתן העובדה כי המערערים לא הציגו כל נתונים אובייקטיביים על אודות מצבה הכלכלי של החברה שיש בהם לבסס מסקנה זו. חוות דעתו של מעריך השווי שמונה בהסכמה כמתואר לעיל אף היא לא נחשפה בפני בית המשפט בשל תנאי ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים בהקשר זה. משכך ספק בעיני אם היו בידי בית המשפט כלים להגיע מסקנה כה מרחיקת לכת לפיה רכישה כפויה עלולה להביא לשיתוק החברה. סעיף 191 מקנה לבית המשפט סמכות להורות על "רכישה כפויה" בין על ידי בעלי המניות האחראים לקיפוח ובין על ידי החברה וסעד זה הוכר כאמור בספרות ובפסיקה כסעד מרכזי להסרת הקיפוח. משכך ומשנכשל המהלך לרכישה מוסכמת (שאינה כפויה) לפיו אמורים היו המערערים לרכוש את מניותיו של דדון במחיר שיקבע מעריך השווי, אני סבורה כי היה בהחלט מקום לבחון ערוץ של "רכישה כפויה" בין על ידי המערערים ובין על ידי החברה. לצורך כך יכול היה בית המשפט קמא למנות מומחה מטעמו אשר לא יהא כבול במגבלות ההסדר הדיוני ויגיש לבית המשפט חוות דעת אשר על פיה ניתן יהיה לקבל החלטה באשר להיתכנותו של מסלול זה. משמסלול זה לא מוצה התלבטתי בשאלה האם אין זה ראוי להורות ולו בשלב הערעור על החזרת הדיון אל בית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את האפשרות של "רכישה כפויה" על ידי יצחק ומשה או על ידי החברה, בהסתמך על