--- סוף עמוד 21 ---
חוות דעת מתאימה. ואולם, בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי נקיטת מהלך כזה מעוררת קושי. בתגובתו מיום 16.7.2015 (שניתנה לאחר כישלון הליך הגישור שהתקיים בהמלצתנו בתום הדיון בערעור), הודיע אמנם דדון כי הוא נכון למכור את מניותיו ליצחק ומשה ולשתף פעולה עם מתווים שונים שיאפשרו זאת, לרבות מינוי רו"ח או שמאי מכריע מטעם בית המשפט. ואולם משנכשל הניסיון הנוסף להגיע למתווה מוסכם, ואנו נדרשים ליתן פסק דין בערעור אין לנו אלא להידרש אל כתבי הטענות ואל הטיעונים המשלימים שהגישו הצדדים במסגרת הערעור, ואלה מלמדים כי בטיעוניו בערעור ביקש דדון כמשיב לאמץ את הסעד שעליו הורה בית המשפט קמא, על כרעיו ועל קרביו, ולא הייתה בפיו כל טענה כי היה על בית המשפט להורות בנסיבות העניין על "רכישה כפויה" של מניותיו. המערערים מצדם מעלים בערעור טענות כנגד הקביעה לפיה קופח דדון וכופרים בכך שהוא זכאי לסעד כלשהו. לחלופין מעלים המערערים טענות לעניין שיעור הדיבידנד, אך גם בפיהם אין טענה באשר לסוג הסעד שניתן. בנסיבות אלה, נראה לי כאמור כי יש קושי להורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך בחינת אפשרות של "רכישה כפויה".
נותר לבחון, אפוא, את הטענות החלופיות שהעלו המערערים בכל הנוגע לחלוקת הדיבידנד ושיעורו וכן את הטענות שהעלו המערערים בכל הנוגע לפירעון שטר ההון.
חלוקת הדיבידנד ושיעורו
20. לטענת המערערים שגה בית המשפט המחוזי משהורה על חלוקת דיבידנד בשיעור מחצית מרווחי החברה מבלי שבחן אם מתקיימים מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון בהתאם להוראת סעיף 302(א) לחוק החברות ולמצער אם מתקיים מבחן יכולת הפירעון לפי הוראת סעיף 303(א) לחוק. במהלך הדיון בפנינו הוסיפו המערערים וטענו בהקשר זה כי לא ניתן לחלק דיבידנד מהרווח הנקי של החברה שאליו התייחס רואה החשבון בעדותו משום שהוא אינו מצוי במזומן בקופת החברה ולטענתם חלוקת דיבידנד מרווח כזה אינה עומדת במבחני החלוקה הקבועים בסעיף 302(א) ו-303(א) לחוק החברות. עוד טענו המערערים כי הרווח שאליו התייחס רואה החשבון בעדותו שימש בחלקו לרכישת נכסי מקרקעין אשר נדרשו לחברה לצורך פעילותה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.12.2014, בעמ' 2, 6).
--- סוף עמוד 22 ---
21. כפי שכבר צוין בפסקה 15 לעיל, מעדותו של רואה החשבון שלא נסתרה עולה כי בחברה הצטברו נכון לסוף שנת 2010 רווחים בלתי מחולקים בסך של כ-4.5 מיליון שקלים, אותם רשאית הייתה החברה לחלק לבעלי המניות בהתאם למבחן הרווח הקבוע בסעיף 302(א) רישא לחוק החברות ולהגדרת המונחים "רווחים" ו-"עודפים" שבסעיף 302(ב) לחוק. לעניין זה אין משמעות לשאלה האם העודפים של החברה מוחזקים אצלה כמזומנים או שהחברה רכשה באמצעותם נכסים אחרים. כפי שצוין לעיל, מקורם של עודפים אלה ברווח הנקי של החברה ורכישת נכסים לעניין זה מהווה אך החלפה בין נכס ״מזומן״ לנכס ״פיסי״ אחר ואין בה כדי להשפיע על סכום העודפים הכולל של החברה לפי כללי חשבונאות מקובלים (להיותו של מבחן הרווח "מבחן טכני" ראו יוסף גרוס חוק החברות החדש בעמ' 503 (2007 ) (להלן: גרוס)). עד כמה מיתממת היא הטענה שהעלו המערערים לפיה לא ניתן לחלק דיבידנד מתוך הרווח הנקי של החברה, ניתן ללמוד מההחלטה שקיבלה החברה עצמה במרץ 2012 המתייחסת לחלוקת דיבידנד מדי שנה מאותו שלב ואילך וזאת "מהרווח הנקי של אותה שנה [...]".