--- סוף עמוד 8 ---
והתשלום לבנק הפועלים, במידה והחברה תחליט לפרוע את החוב לבנק). עוד קבע בית המשפט כי מכאן ואילך מדיניות חלוקת הדיבידנד של החברה תהיה בהתאם להחלטה ממרץ 2012 וזאת מבלי לפגוע בזכותו של דדון לעתור לבית המשפט לקבלת סעד ככל שתהיה פגיעה בזכויותיו. לבסוף חייב בית המשפט את המערערים בהוצאותיו של דדון בסך 35,000 ש"ח.
מכאן הערעור שבפנינו.
טענות הצדדים
5. לטענת המערערים שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי דדון זכאי לפירעון מיידי של יתרת שטר ההון שכן הדבר עומד בניגוד להוראות השטר לפיהן פירעונו נדחה מפני חובותיה האחרים של החברה. עוד נטען כי מכל מקום שגה בית המשפט המחוזי בחישוב יתרת הזכות העומדת לדדון מכוח השטר שכן לא הביא בחשבון את המשיכות שביצע דדון לאחר שנת 2008 ועד שניתן פסק הדין בחודש יוני 2013 (132,500 ש"ח נוספים לפחות). אשר לקביעתו של בית המשפט לפיה הימנעות המערערים מלהורות על חלוקת הדיבידנד עולה בנסיבות העניין כדי קיפוח נטען כי מדיניות חלוקת הדיבידנדים של החברה היא עניין המסור לשיקול דעתו של דירקטוריון החברה וכי אין זה מדרכו של בית המשפט להתערב בכך. בענייננו, כך נטען, לא הוכח שמדיניות חלוקת הדיבידנד של החברה לא נסמכה על שיקולים עסקיים רלוונטיים. עוד טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי משהביא בחשבון בבחינת טענת הקיפוח את שכרם של יצחק ומשה ואת העובדה שדדון לא הועסק בחברה, הגם שנקבע כי שכרם איננו מופרז וכי המערערים אינם חייבים להעסיק את דדון בחברה. כמו כן טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי נכון לסוף שנת 2010 הצטברה בקופת החברה יתרת מזומנים של כארבעה וחצי מיליון שקלים, שכן נתון זה נסמך על עדותו של רואה החשבון מטעם החברה שהתייחס בעדותו ל"רווחיה המאזניים" של החברה המשקפים את מצבת התחייבויותיה למול מצבת נכסיה ולא את יתרת המזומנים המצויים בקופתה. עוד טוענים המערערים כי על-מנת שתימצא בקופת החברה יתרת המזומנים שצוינה יהא עליה לממש נכסי מקרקעין שבבעלותה שעלותם הנומינאלית עומדת על כ-3 מיליון שקלים. במישור הסעד מלינים המערערים על קביעתו של בית המשפט המחוזי להורות על חלוקת דיבידנד בשיעור מחצית מרווחי החברה מבלי לבחון אם מתקיימים מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון ומבלי שדדון הציג ראיות כלשהן לעניין שיעור החלוקה המקובל במקרים דומים. בהקשר זה
--- סוף עמוד 9 ---
מוסיפים המערערים וטוענים כי ההחלטה להורות על חלוקת דיבידנד בשיעור מחצית מרווחי החברה שגויה גם בשל העובדה שבית המשפט המחוזי הורה כי מעתה והלאה ינהגו המערערים בהתאם להחלטה ממרץ 2012 ובכך לטענתם הביע את עמדתו כי שיעור החלוקה "הראוי והרצוי" הוא 30% מהרווח הנקי של החברה כפי שנקבע באותה החלטה.