גם בהפניית המבקשים בסיכומים לעמודים 54 ו-55 לפרוטוקול, כמאשרים את אותה ציפייה לגיטימית, אין ולו כלום.
באותם עמודים בפרוטוקול מתייחס שמיר לזכויות מצטברות לדיבידנד ולטענה שכל שנה שלא קיבל דיבידנד נגרם לו עוול.
טענה זו חוזרת שוב לעצם הזכות לקבל דיבידנד ואין לה כל קשר להוכחת הטענה בדבר ציפייה לגיטימית.
זאת מעבר לכך כי אין, כאמור, כל הוראה בתקנון הקובעת חובת חלוקה, כך שלמעשה קשה אם לא בלתי אפשרי להצביע על ציפיות לגיטימיות. כדברי צ. כהן "ציפיות לגיטימיות שאינן נובעות מהתקנון דורשות קשר אישי בין הצדדים" (עמ' 123).
קשר כזה לא קיים ולא הוכח בפניי.
כפי שצוין לעיל, יכולה טענת קיפוח של בעל מניות בעניין חלוקת דיבידנד להתבסס על כך שנושאי משרה בחברה מרוקנים את רווחיה במסווה של שכר, כאשר הסכומים שהם נוטלים כשכר עולים על המקובל בשוק ואינם אלא בגדר חלוקת רווחים לבעלי מניות הרוב.
ראה צ. כהן לעיל עמ' 150 והערות שוליים 259, 260.
--- סוף עמוד 37 ---
ראה גם א. חביב סגל דיני חברות (2007) עמ' 611 שם נאמר כי בתי המשפט לא הכירו במדיניות אי החלוקה כשלעצמה, כפועלה הכרוכה בקיפוח המיעוט: "רק כאשר אל מדיניות אי החלוקה מצטרפת פעולה המכוונת לחלוקת הרווחים בצורה לא שוויונית, יתערב בית המשפט לטובתו של המיעוט. פעולות המכוונות לחלוקה לא שוויונית יכולות להיות הקצאת שכר גבוה במיוחד לנושאי המשרה בחברה (שהם בדרך כלל, נציגיו של הרוב),... או מיזוג שבו נרכשות מניות המיעוט. התובענה שלפיה, אי חלוקת דיבידנד יחד עם פעולות אחרות מצדו של הרוב, המזרימות מכספי החברה לכיסו של בעל השליטה בלבד – מהוות פגיעה אסורה במיעוט, נתמכת בלשונו ובתכליתו של חוק החברות".
לאור זאת, עולה השאלה האם המבקשים הוכיחו, ולו לכאורה, טענה של קיפוח באמצעות חלוקה בלתי שוויונית של רווחי החברה (כאשר לעצם שאלת קיומם של רווחים – אתייחס בהמשך – ד.ק.).
בסעיף 46 לבקשת האישור נאמר כי לבעלי המניות היתה ציפייה לגיטימית לקבל דיבידנד, טענה אליה התייחסתי לעיל, וכי הקיפוח חמור שבעתיים "נוכח העובדה כי עושרה של בנייני האומה הועבר לבעלי השליטה שבה, בין אם בתשלום שכר וטובות הנאה על ידי בנייני האומה לתריסר דירקטורים שכיהנו בדירקטוריון..."
טענה זו נותרה בגדר טענה כללית שלא ניתן לה כל פירוט עובדתי בתצהירי המבקשים.
בתצהירו העיד שחם כי אין לטענה זו כל בסיס, שכן הדירקטורים בבנייני האומה מכהנים וכיהנו מבלי לקבל שכר או טובות הנאה, פרט לקבלת כרטיסים מידי פעם ודורונות בעלי ערך פעוט לחג.