בתקנון אשר צורף כנספח 9 לבקשת האישור נקבע בסעיף 5 כי בעלי המניות הרגילות יהיו רשאים לקבל דיבידנד מתוך הרווחים שמועצת המנהלים "תחליט לחלקם בדרך של דיבידנדות".
סעיף 106 קובע "החברה באסיפתה הכללית יכולה להכריז על דיבידנדה שתשולם לחברים..."
סעיף 107 קובע "אין לשלם דיבידנדה אלא מתוך רווחי החברה..."
סעיף 108 קובע כי הצהרת מועצת המנהלים בדבר סכום הרווח הנקי של החברה תהיה מכרעת.
כמו כן קובע סעיף 112 לתקנון כי האסיפה הכללית רשאית להחליט כי כספים, השקעות או נכסים הניתנים לחלוקה כדיבידנד יהפכו להון בתנאים הקבועים בסעיף.
מכאן עולה באופן חד משמעי, כי מלבד הוראה בתקנון הקובעת כי הדיבידנד יחולק מהרווח הנקי של החברה בלבד, הרי שאין כל הוראה בתקנון הקובעת חובה לחלוקת הדיבידנד והנושא נשאר בשיקול דעת החברה.
כבר מסיבה זו, נראה כי לא קיימת למי מהמבקשים או ליתר בעלי המניות אותם ביקשו לייצג ציפייה לגיטימית לקבלת דיבידנד.
יתרה מזאת, טענה עובדתית בדבר ציפייה לגיטימית טעונה הוכחה ובחובת הוכחה זו לא עמדו המבקשים.
בהקשר זה נטען כי בחקירה הנגדית אישר שמיר את ציפייתו הלגיטימית, כמו את ציפיותיהם הלגיטימיות של מאות בעלי מניות בחברה עבורם ניהל מאבק בתחילת שנות ה- 80 של המאה העשרים - לקבל דיבידנד.
בטענה זו אין דבר.
שמיר הופנה בעמ' 47 בפרוטוקול לטענתו בבקשה בדבר קיומה של ציפייה לגיטימית לחלוקת דיבידנד.
לאחר שאישר טענה זו נשאל מדוע נמנע מלהצהיר בתצהירו ולו במילה אחת על אותה ציפייה לגיטימית. תשובה לכך לא היתה לו.
--- סוף עמוד 36 ---
שמיר אישר כמובן כי לא הוא רכש את המניה בבנייני האומה.
שמיר התבקש לאשר כי אין הוא יכול להעיד על קיומה של ציפייה כזו או אחרת אצל מי שרכש את המניות, וגם לא אצל שאר רוכשי המניות.
תשובתו היתה "בכל הכבוד אני היו לי שיחות עשרות רבות אם לא נגיד מאות שעות עם רוכשי המניות כאשר ארגנתי את הקבוצה בתחילת שנות ה- 80'. אני יכול להגיד לך בצורה חד משמעית שבעלי המניות ציפו לדברים האלה, ולהגדיר את הפעולה שלהם ואת הכסף שהם נתנו כתרומה זה פשוט חוצפה".
בדברים אלה, אליהם מפנים המבקשים בסיכומים, אין כמובן כל ראייה בדבר ציפייה לגיטימית של מי מבעלי המניות.
שיחות שהיו לשמיר, לטענתו, עם רוכשי המניות בשנות ה- 80' שלא קיבלו ביטוי בתצהיר - נותרו בגדר עדות שמיעה בלבד שאינה יכולה להוות בסיסי ראייתית כלשהו לקביעה בדבר ציפייה לגיטימית לחלוקת רווחים - לא של המבקשים ולא של מי מיתר חברי הקבוצות הנטענות.