לכן, בהתעלם מההוצאה הרעיונית, מצויה החברה ברווח של כ 3.4 מיליון ₪ באותה שנה.
נתון נוסף שיש לתת את הדעת עליו הינו "הפסד נצבר" של החברה בסך של 36.5 מיליון ₪ שמקורו עוד קודם לשנת 1999, בעת שנרכש השלד הבורסאי של החברה, ששמה היה אז "ציון טקסטיל". הרכישה נעשתה על ידי החברה לשם הכנסת הפעילות השוטפת לאותה חברה שלה, ועל מנת ליהנות מההפסד לצורך מס. אין עסקינן אפוא בהפסד שנוצר במהלך הפעילות השוטפת שיש בו כדי להשפיע על שווי החברה, אלא בהפסד צבור, משנים עברו. ניטרול ההפסד האמור מביא את ההפסד הרלבנטי של החברה לסוף שנת 2005 לסך של 8 מיליון ₪. ממנו יש להפחית את החיוב בדמי הניהול כמפורט לעיל, ולכן נוצר רווח המצטבר לסך של כ 5 מיליון ₪. משכך, אין ממש בטענת המפרק בדבר ההפסדים האמורים של החברה, שהשפיעו לרעה על יכולת הפירעון וכמות שציין פרופ' ברנע בחוות דעתו. אציין כי רו"ח אלימלך בחר בתשובתו לחוו"ד של פרופ' ברנע להתעלם מסוגיה זו, (דבריו בעמ' 16 שורות 8-11), ומשום כך, נותרה עמדתו של פרופ' ברנע בנושא זה, על כנה.
עוד יש להביא בחשבון את העובדה שבשנת 2006 היה הרווח התפעולי של החברה 4.4 מיליון ₪. כך שבשנה הקריטית, השנה בה אושרה החלוקה, רואים שהחברה הרוויחה ומשום כך, היה בסיס לסבור, כי היא תעמוד במבחן יכולת הפירעון.
לא התעלמתי מטענת המפרק בדבר הגירעון בהון החוזר של החברה, אך גם בכך אין ממש. בהקשר זה אבהיר כי המפרק הביא בחשבון התחייבויות שאינן שוטפות ואינן עומדות לפירעון מיידי ושלא היו אמורות להיפרע. האשראי הבנקאי של החברה בסך של כ 35 מיליון ₪, אך הוא לא הועמד על ידי הבנק לפירעון מיידי, ולא הוצגה כל דרישה של הבנק לפירעון מיידי של האשראי. נהפוך הוא, מעדויות גיל ולוי עולה כי הבנק לא העמיד את האשראי לפירעון מיידי, לא היו התראות של הבנק בדבר חשש לגורל החזר האשראי ולמצער דרישה לצמצם את מסגרת האשראי או הגדלת היקף הביטחונות לאשראי. עסקינן באשראי מתגלגל, מדי שנה, שעה שהחברה עומדת בהחזרים המתבקשים, וממשיכה לנצל את האשראי לפעילות השוטפת, כדרכם של עסקים. גם החוב לבעלי
--- סוף עמוד 14 ---
המניות בסך של 15,502,000 ₪, אינו בגדר חוב שוטף שכן עסקינן בחוב לבעלי המניות, שאין חובה לפרוע אותו לאלתר. אדגיש כי רו"ח אלימלך בחקירתו הנגדית הודה כי ההתחייבויות לבנק כמו לבעלי המניות לא היו אמורות להיפרע בתוך 12 חודשים (עמ' 17 שורות 10-12), ומשום כך לא היה עליו לשכלל את אלה בחשבון לצורך בחינת יכולת הפירעון של החברה, קל וחומר שלא היה עליו לסווג את האשראי המגיע לבנק כהתחייבות לזמן קצר, ובניגוד לנעשה על ידו.