8. אף שדי היה בקביעת בית המשפט בדבר היעדר התגבשותה של זיקת הנאה מכוח שנים, נקבע בנוסף, ולמעלה מן הצורך, כי לא התגבשה זיקת הנאה לטובתו של מר ברכאת – לא זיקת הנאה אישית ולא זיקה לטובתו של אדם. עוד נפסק שאף אם ניתן היה להניח שהתגבשה לתובעים זיקת הנאה מכוח שנים, יש מקום להורות על ביטולה מכוח סעיף 96 לחוק המקרקעין, נוכח שינוי משמעותי בנסיבות השימוש בזיקת ההנאה הנטענת, ובין היתר, הקמתן של מדרגות גרונר, סלילת דרך חלופית לביתם של התובעים (דרך חטיבת כרמלי, הנזכרת לעיל), בנייתו של הקיר המפריד, ולבסוף – שינוי תוואי המעבר בין החלקות, אשר, אם תוכר זיקת ההנאה הנטענת לגביהן – יחייב הדבר את בנייתן של מדרגות חדשות לצרכי התובעים, תוך פגיעה משמעותית בקניינם של הנתבעים. כן צוין בפסק הדין כי בנייתן של שלוש דירות נוספות בחלקת ח'ורי (עובדה אשר כרוכה במעבר של עשרות אנשים מדי יום דרך חלקת עמוס), לו תוכר זיקת ההנאה המבוקשת – יהיה בה משום פגיעה ממשית בפרטיותם של הנתבעים.
נוכח כל האמור לעיל, נקבע, כי גם אילו הייתה מוכרת זכותם של התובעים לזיקת הנאה – היו מתמלאים התנאים הנדרשים לביטולה, בהתאם להוראות סעיף 96 לחוק המקרקעין, וזאת ללא כל זכות לפיצויים.
טענות הצדדים
9. המערערים טוענים, בתמצית, שבית משפט קמא שגה בניתוח הראיות והעדים שהובאו בפניו, וכן שגה במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיה לא קמה למערערים זיקת הנאה במעבר ההיסטורי.
להלן אתייחס אל עיקרי הדברים.
10. המערערים חולקים על המשקל שייחס בית המשפט המחוזי הנכבד לחלק מהראיות והעדים שהובאו מטעמם. כך, המערערים סבורים שלא ניתן משקל מספק לעדות המומחה שהביאו ולחוות הדעת שהוגשה מטעמו, ואף לא לעדות שניתנה מטעם המהנדס, שהיה מעורב בבניית הקיר המפריד. עוד מפנים המערערים לתעודת עובד ציבור שהגישו, תצלום אווירי משנת 1964 ותצלום אווירי של החלקות משנת 2008, בו רואים בבירור, לטענתם, את המעבר ההיסטורי.
עוד טוענים המערערים שהמשיבים עצמם מסרו גרסאות סותרות בעדויותיהם, כשהמערערים סבורים שבית משפט קמא לא התייחס לסתירות אלו בקביעת המשקל והמהימנות של גרסת המשיבים. לחילופין, המערערים טוענים להודאה והדחה מצד המשיבים.
11. המשיבים גורסים מנגד כי יש לדחות את הערעור. לטענתם, בערעור עולות בעיקר השגות עובדתיות על קביעותיה של הערכאה הדיונית, בצד טענות שעלו על-ידי המערערים כבר במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי הנכבד – טענות, אשר נדונו ונדחו לגופן. לשיטת המשיבים, הערעור לא מגלה עילה להתערבות בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, והמערערים אף לא הצביעו על כל טעות משפטית שנפלה בפסק הדין של הערכאה המבררת. המשיבים טוענים גם שלא הובאה אפילו ראשית ראיה באשר לצורך בדבר קיומה של זיקת הנאה במעבר ההיסטורי.