19. המערערים טענו עוד כאמור שלא ניתן משקל מספק לעדותו של המהנדס מר חנא נקארה, שנפגש עם הצדדים לצורך פגישת ייעוץ עובר לבניית הקיר המפריד, ונשכר בהמשך על-ידי הנתבעים, לצורך הרחבת ביתם. המערערים מעלים טענות דומות גם לעניין עדותו של נהג הטרקטור מר אמיל עתמאנה, שלקח חלק בבניית הקיר המפריד שבין החלקות, בשנת 2012.
20. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד נקבע שאין לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו של המהנדס מר נקארה, משום שיש קושי לסמוך על זכרונו, מה גם שהמהנדס לא הכין כל מסמך כתוב בעקבות פגישת הייעוץ דנן, לא זכר את תיאור המדרגות בהן השתמש, וגרסתו אף סתרה, לעיתים, את גרסת המערערים, ואף סתרה במפורש ראיות אובייקטיביות אחרות שהוגשו במסגרת ההליך, כמו תכתובת בין הצדדים משנת 2004 (ראו: פסק הדין נשוא הערעור, בפיסקה 31). באשר לגרסת נהג הטרקטור, מר עתמאנה, נקבע שאין לקבלה, שהרי היא מנוגדת להסכמות שהתגבשו בין הצדדים באשר למסגרת העובדתית, ושהיא רוויית סתירות פנימיות.
גם במסקנות אלו איני מוצא מקום להתערב, והמערערים אף לא הצביעו, במסגרת ערעורם, היכן בדיוק נפלה הטעות, לשיטתם, בקביעות אלו (ראו: פסק הדין נשוא הערעור, בפיסקה 32).
21. המערערים טוענים, כאמור עוד, ששגה בית המשפט המחוזי הנכבד בכך שלא ייחס חשיבות, או משקל לסתירות שנתגלו בגרסת המשיבים. בין יתר טענותיהם לעניין זה, המערערים סבורים שבכתב ההגנה שהגישו, המשיבים שללו לחלוטין את קיומו של המעבר ההיסטורי – טענה, שלשיטת המערערים, הופרכה במסגרת ניהולו של ההליך. לשיטת המערערים, במסגרת התצהירים שהגישו המשיבים לאחר מכן – הם הודו בקיומם של מדרגות ושל שביל בחלקתם.
22. עיינתי בכתב ההגנה שהוגש על-ידי המשיבים במסגרת ההליך בערכאה הדיונית, ולאחר שבחנתי את מכלול טענותיהם של המערערים לעניין זה – הגעתי למסקנה כי גם דינן להידחות. בכתב ההגנה שהוגש על-ידי המשיבים, הם מכחישים, בין היתר, את קיומו של שביל גישה או מעבר בין חלקת עמוס לבין חלקת ח'ורי, ואף מסבירים, ש"השביל" הנטען אינו אלא תוואי קרקע בין החלקות, שהינו מסוכן ותלול, ואשר מוסתר על-ידי צמחייה עבותה. המשיבים לא הכחישו עם זאת את עובדת קיומן של המדרגות ההיסטוריות, ואף הוסיפו לכתב ההגנה תצלומים של המעברים הנטענים ושל תוואי המקום. ואכן בפסק הדין נקבע, לבסוף, כי השביל הנטען היה למעשה חלק מטרסה שהייתה בין החלקות, אשר מכוסה בצמחייה והפך מסוכן למעבר – כל זאת בהתאם לעמדת המשיבים.
התרשמתי כי במכלול – טענותיהם של המשיבים בכתב ההגנה, ולאחר-מכן בתצהיריהם ובעדויותיהם בבית המשפט, לא הופרכו ואינן עולות לכדי הודאה והדחה, כנטען על-ידי המערערים.
23. המערערים אף חולקים על קביעות המהימנות שהוסקו ביחס לעדויותיהן של אם המערערת 2, גב' רימה סלאמה, וגיסת המערערת 2, גב' ג'אניט סלאמה. לבסוף, המערערים מפנים בערעורם לחלקים רבים מעדויות המשיבים, בטענה כי אלה מלאות סתירות, אשר לטענתם, לא יושבו בהכרעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד. בכך, המערערים מבקשים לקעקע את קביעת המהימנות שיוחסה למשיבים.
24. באשר לנטען ביחס לעדויות בנות משפחת סלאמה, המערערים אינם מצביעים על טעויות מהותיות שעלו בהליך ביחס לעדויותיהן. בהקשר ליתר טענות המערערים, גם כאן, אינני מוצא עילה להתערבות בממצאי המהימנות שנקבעו על-ידי בית משפט המחוזי הנכבד, אשר אפילו ערך ביקור במקום והתרשם ישירות מן העדים, וביסס את קביעותיו בהתאם לכך.
25. לבסוף, אציין למעלה מן הצורך כי גם אם היה מקום להתערב בקביעות המהימנות של בית המשפט המחוזי הנכבד – ואין הדבר כך, כאמור – הרי שאם היה מוכח השימוש במעבר ההיסטורי במשך 40 השנים שקדמו לבנייתו של בית עמוס, באופן שהיה מקים זיקת הנאה מכוח שנים לטובת המערערים, הרי שממילא היה מקום להורות על ביטולה של זיקת ההנאה הנטענת מכוח סעיף 96 לחוק המקרקעין, נוכח קיומו של שינוי משמעותי בנסיבות השימוש בזיקת ההנאה הנטענת – וזאת בהתאם לטענות הרבות שהוצגו בדבר שינוי הנסיבות במקרקעין דנן בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי הנכבד.
26. נוכח כל האמור לעיל – הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אציע כי לא נעשה צו להוצאות.
המשנה לנשיאה
השופט ד' מינץ:
מסכים אני עם חוות דעתו המנומקת של חברי המשנה לנשיאה, מלצר ובמיוחד עם האמור בשולי חוות דעתו בעניין תחולת סעיף 96 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 בענייננו.
על פניו, נוכח בניית הבית ב"חלקת עמוס"; בניית קיר התמך בין שתי החלקות וחסימת המעבר בפועל בין שתי החלקות; הקמת גרם המדרגות ברחוב דב גרונר וסלילת השביל בהמשך רחוב חטיבת כרמלי המאפשרות גישות חילופיות נאותות לחלקת ח'ורי, אף אם הייתה קיימת בשעתה זיקת הנאה, שינויים אלו שחלו במצב המקרקעין וסביבתם, מובילים לביטול הזיקה. זאת על פי המבחנים שהותוו בעניין ע"א 700/88 אסטרחאן נ' בן-חורין, פ"ד מה(3) 720 (1991) ובעניין ע"א 1769/04 אורן נ' כהן (13.7.2006).
ש ו פ ט
השופט נ' סולברג:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה ח' מלצר.
ניתן היום, כ' באדר התש"ף (16.03.2020).
המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט