--- סוף עמוד 27 ---
העסקי בהקשר של החלטת דירקטוריון שלא להגיש תביעה נגד נושאי משרה בחברה ראו פסק דינה של כב' השופטת רונן בעניין אלטמן; ראו גם תנ"ג (מחוזי ת"א) 38591-03-12 יחיאל בר עם נ' אל על נתבי אויר לישראל בע"מ פסקה 52 (8.7.2014)].
כפי שציינתי גם בעניין לנואל, בחינה שכזו את החלטת הדירקטוריון עולה לטעמי בקנה אחד עם מטרות המוסד של ועדות תביעה בלתי תלויות ויש בה ליצור תמריץ ראוי ונכון בהקשרים אלה. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת רונן בהחלטתה בעניין ברק, פסקה 47 [ההדגשות שלי, ח.כ.]:
"ואולם - באותם מקרים בהם בית-המשפט נוכח לדעת כי הוועדה אכן היתה בלתי-תלויה, שהיא ביצעה את עבודתה בצורה יסודית וללא השפעות מטעם מי מהנתבעים הפוטנציאליים, כי היא בחנה את החומר הרלוונטי, נעזרה ככל שהדבר נדרש ביועצים בלתי-תלויים, וקבלה את החלטתה כתוצאה מכל אלה - בית-המשפט ייתן משקל לא מבוטל להחלטת הוועדה.
כאמור - במקרים כאלה בקשת המבקש לאשר את התביעה הנגזרת היא בקשה שיש קושי לקבלה, ולכן אין מקום לעודד את הגשתה מלכתחילה. אם אכן החברה ביצעה את המוטל עליה, קבלה החלטה עצמאית המביאה בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים (משפטיים ועסקיים כאחד) ביחס לאפשרות להגיש את התביעה, אין בדרך-כלל מקום וצורך בהתערבות נוספת של בית-המשפט. אם כתוצאה מפעילות הוועדה בנסיבות כאלה יימנע ויירתע המבקש הפוטנציאלי מהגשת בקשתו - אין בכך נזק".
97. ודוק: כפי שציינתי בפתח החלטתי, ובין היתר לאור עמדת הגורמים המוסמכים בקשר למוקד הדיון לבחינת תחולתו של כלל שיקול הדעת העסקי, סבורני שבחינה כאמור חלה גם, ובעיקר, על החלטת דירקטוריון החברה לאמץ את מסקנות הוועדה הבלתי תלויה, ולא רק על התנהלות הדירקטוריון עובר להקמתה – ובתוך כך, מקום בו ימצא בית המשפט כי החלטת הדירקטוריון לאימוץ מסקנות הוועדה, ועל יסודן לאשר את הסדר הפשרה, הרי שככלל, לא יידרש בית המשפט לבחון את סבירותו של הסדר הפשרה – היינו, את סבירות מסקנות הוועדה גופן, וניתן יהא להסתפק, כמעט באופן מוחלט, בבחינת התקיימותו של ה"שלב הראשון" אשר נקבע בעניין גוטליב.
במובן זה, החלטת דירקטוריון כאמור החוסה תחת כלל שיקול הדעת העסקי, מעניקה מעיין "חזקת תקינות" להסדר הפשרה גופו – היינו, כי הסדר הפשרה הינו הוגן, צודק ויעיל, ויש בו כדי לקדם את טובת החברה.
--- סוף עמוד 28 ---
98. כן מצאתי לנכון להדגיש, כי סבורני שהרף לבחינת תחולתו של כלל שיקול הדעת העסקי במקרה כאמור, צריך להיות מן הגבוהים – היינו, כל מקום בו יימצא לשיטת בית המשפט כי נפל פגם בהחלטת הדירקטוריון לאימוץ מסקנות הוועדה בראי כלל שיקול הדעת העסקי, הרי שלא יהא מנוס אלא לבחון את סבירותו של הסדר הפשרה גופא, וזאת במסגרת ה"שלב השני" - היינו, הבחינה אשר תעשה על ידי בית המשפט במסגרת "השלב הראשון" הינה בחינה מחמירה, על ידי בחינה מדוקדקת של הפרוצדורה שהפעילה הוועדה ואי התלות שלה, על מנת שתוכל החלטת הדירקטוריון לאימוץ מסקנות הוועדה להינות מחזקת תקינות כלל שיקול הדעת העסקי, מבלי להידרש לבחינת סבירות המלצות הוועדה גופא במסגרת השלב השני, וכך בהתאם למקבילית הכוחות עליה עמדתי בעניין גוטליב.