44. סיכומה של נקודה זו – נכון לשלב זה של הדיון, אני סבורה כי ניתן לקבוע שיש סיכוי שעמדת המבקש תתקבל במובן זה שערך החברה לצורכי ההשקעה ייקבע כגבוה יותר מהערך שבהתאם לו בוצעה ההשקעה. זאת חרף הקשיים שיעמדו בפני המבקש – ובכלל זה הטענות אודות ניסיונות לאתר משקיע שכשלו; עמדת המשיבים לגבי הסכמתם למכור את חלקם בחברה תמורת שווי של 10% מזה לו טען המבקש; ובעיקר – לאור עמדתה של מאן בהתייחס להשקעה המוצעת שהיא עצמה לא תיקח בה חלק.
כל אלה מצדיקים אולי את המסקנה כי שווי החברה ירד מאז המועד בו מאן השקיעה בה – אך אינם מצדיקים כאמור את המסקנה לפיה שוויה הוא בהתאם לשווי שהוערך לצורך ההשקעה.
שיקולי מאזן הנוחות
45. שיקולי מאזן הנוחות צריכים להישקל יחד עם השיקולים הנוגעים לסיכויים לכאורה של טענות המבקש להתקבל, במסגרת "מקבילית כוחות". בהתייחס לנזק שייגרם אם תתקבל עמדת המבקש, טענו המשיבים כי אם ההשקעה לא תבוצע, החברה לא תוכל להמשיך להתקיים והיא תגיע למצב של חדלות פירעון. נראה כי גם המבקש מסכים לכך, שכן גם לפי גישתו לחברה אין כלל משאבים, חשבונה מאופס ונוצרו לה חובות במאות אלפי שקלים (מצב שהוא טוען שנגרם באשמת המשיבים).
מכאן שאין למעשה מחלוקת כי יש לבצע את ההשקעה הנוספת – שאלמלא כן החברה תגיע למצב של חדלות פירעון. בבחינת שיקולי מאזן הנוחות, יש להביא אם כן בחשבון את הצורך בהזרמת כספים לחברה. החלטה לפיה השקעה לא תבוצע כלל, משמעה גרימת נזק כמעט ודאי לכלל בעלי-המניות, הן למבקש והן למשיבים. עם זאת נראה שלא יכולה להיות מחלוקת כי יש לבצע את ההשקעה בהתאם לשווי הריאלי של החברה ולא לפי שווי נמוך ממנו.
46. לכן, אני סבורה כי יש לאפשר את ביצוע ההשקעה אך זאת בכפוף לכך שהדילול בפועל לא ייערך מיד אלא רק בהמשך ההליך, לאחר שייקבע שווי החברה (וזאת בין אם בהתאם לחוות-דעת מומחה או בדרך אחרת). תוצאה כזו לא תגרום למשיבים לנזק משמעותי, שכן הסכום הנדרש יוזרם מידית לקופת החברה ורק לאחר קביעת שווי החברה תתבצע הקצאת המניות בהתאם להשקעה ולשווי הריאלי של החברה במועד ההשקעה כפי שהוא ייקבע.
למשיבים לא ייגרם נזק משמעותי כתוצאה מכך, שכן גם לגישתם, המבקש ייוותר בעל המניות הגדול ביותר בחברה בהתאם להערכת שווי החברה כפי שהם טוענים לה (בתגובתם האחרונה הם ציינו כי שיעור האחזקות שלו יירד מ-45% ל-33%). מנגד, שיעור אחזקותיו של המבקש איננו מקנה לו רוב בחברה גם היום, וגם עניין זה לא ישתנה. המסקנה מהאמור היא כי הותרת שיעור האחזקה של המבקש כמות שהוא עד לקביעת שווי החברה – לא תגרום למשיבים לנזק משמעותי, ועל-כל-פנים הם לא טענו אחרת.