החלטה
1. המבקש הגיש בקשה "דחופה ביותר להורות על איסור דילול מניות התובע מתחת לשווי ערך הפטנט שהעביר לחברה". הבקשה הוגשה במסגרת תובענה להסרת קיפוח שהגיש המבקש, והיא מתייחסת להחלטה (שתכונה להלן: "החלטת האספה") שהתקבלה באסיפה הכללית של חברת אונבו טכנולוגיות מזון בע"מ (להלן: "החברה") ביום 6.2.2020 (מדובר באסיפה נדחית שהתקיימה לאחר שבאסיפה קודמת מיום 30.1.2020 לא היה קוורום). בהחלטת האספה הוחלט על ביצוע סבב גיוס פנימי בחברה בסך של 500,000 דולר לפי שווי חברה של 700,000 דולר "לפני הכסף". המבקש לא היה נוכח באסיפה זו (למרות שלגישת המשיבים הוא הוזמן אליה כדין).
בהתאם להחלטת האספה, נשלח ביום 25.2.2020 מכתב לכל בעלי-המניות בחברה, בה הודיע עורך-דינה של החברה לבעלי-המניות אודות זכותם לקחת חלק בהשקעה, תוך פירוט תנאי ההשקעה והסכומים שכל בעל-מניות נדרש להשקיע בהתאם לאחזקותיו.
2. המועד האחרון שבו היה על בעלי-המניות להשיב ולהודיע האם הם מבקשים לקחת חלק בסבב ההשקעה נקבע ליום 16.3.2020. המשיבה 5 (להלן: "מאן") הודיעה כי היא אינה מעוניינת להשתתף בהשקעה. החלטה זו נכתבת לאחר שהמועד של 16.3.2020 חלף, כאשר לא ברור האם המשיבים 2-4 הודיעו כי הם מבקשים לקחת חלק בהשקעה אם לאו. להלן נניח כי המשיבים 2-4 אכן מתכוונים להשקיע (כפי שניתן להסיק מתגובותיהם) – שאלמלא כן, החלטה זו היא ככל הנראה ממילא מיותרת.
הבקשה
3. בבקשה טוען המבקש כי המשיבים מתכוונים לבצע הליך של דילול במניות החברה שיביא להורדת אחזקותיו בחברה ב-98.5%. כן טוען המבקש כי האסיפה הכללית וההצבעה בה התקיימו ללא זימון חוקי ובניגוד לתקנון החברה, וכי האספה עסקה בנושאים שהסמכות לגביהם מסורה לדירקטוריון בלבד.
4. המבקש הבהיר בבקשתו (בס' 6 בעמוד 5) כי הוא אינו מתנגד להליך הדילול ולהשקעה בחברה לפי הערך המקורי שלה (אם כי הוא מתנה את הסכמתו בכך שהמשיבים יעצרו את כל הליכי הקיפוח כלפיו באופן מוחלט).
מהבקשה עולה אם כן כי המבקש אינו מתנגד לכך שתבוצע השקעה נוספת בחברה, אלא שהוא חולק על שווי החברה לצורך ההשקעה. המבקש מבסס את התנגדותו על מספר עניינים. ראשית הוא טוען כי שווי הפטנט שבבעלות החברה עומד בספרי החברה על סך של 36 מיליון דולר. המבקש ציין בהקשר זה כי בעבר, כאשר הוא כיהן כמנכ"ל החברה, דורגה החברה ראשונה בתחום בו היא עוסקת, של תחליפי סוכר. שנית נטען כי בישיבת דירקטוריון החברה מיום 2.8.2018 קבע הדירקטוריון כי ערך החברה עולה על שישים מיליון דולר. שלישית, המבקש ציין כי לאחר תחילת הפעולות שלגישתו מבוצעות נגדו, הוצע למאן למכור את חלקה בחברה לפי שווי של 40 מיליון דולר והיא סירבה.
5. המבקש הוסיף וציין כי שווי החברה לצורכי ההשקעה – 700,000 דולר – נקבע על-ידי המשיבים באופן שרירותי, ללא כל חוות-דעת מגורם מקצועי, וזאת כאשר המשיבים מסתירים מהמבקש – לטענתו – מידע הנוגע לעסקיה של החברה. עוד הוסיף המבקש וציין כי בהסכם שבו התקשרו המשיבים 2-4 עמו לפני הקמת החברה, הם התחייבו כלפיו כי אם המיזם ייכשל, הפטנט יושב לידיו.
המבקש עתר לכן כי בית-המשפט יאסור על החברה לבצע כל שינוי בבעלות או דילול במניותיו, אלא-אם-כן הדילול ייעשה בהתאם לשווי הפטנט כפי שהוא רשום בספרי החברה; כי בית-המשפט יורה למשיבים למסור לו תוך 7 ימים את רשימת כל ההתחייבויות של החברה; כי הוא יורה למשיבים להעביר לו סקירה מפורטת של כל עסקי החברה; וכי תועבר לידיו אסמכתא המאשרת את ביטול ערבותו האישית.
תשובת המשיבים 2-4 לבקשה
6. המשיבים 2-4 (שיכונו בפרק זה להלן למען הנוחות: "המשיבים") טענו כי סבב הגיוס הנוכחי דרוש לחברה בדחיפות לצורך פעילותה. זאת מאחר שלחברה אין מקורות למימון פעילותה השוטפת, אין לה הכנסות ויש לה חובות בסכומים של מאות אלפי שקלים לצדדים שלישיים. מעבר לכך, הדירקטוריון מצוי במצב של מבוי סתום לאור התנגדותה של מאן למנות לו דירקטור מטעמה.
האסיפה הכללית שזומנה (שהמבקש הוזמן אליה ולא התייצב), נטלה באופן חד-פעמי את סמכויות הדירקטוריון, ונדונו בה – כך נטען – הנושאים החיוניים לחברה, ובכלל זה אפשרות של גיוס פנימי מבעלי-המניות. כן נדונו באסיפה נושאים נוספים – אישור של הסדר פשרה עם עובדת לשעבר בחברה, מינוי מנכ"ל לחברה, אישור העמדת הלוואת בעלים מידית בסך של $20,000 לחברה על-ידי המשיבים ועוד.
7. המשיבים ציינו בתשובתם כי גם הם עצמם שוקלים האם לבצע את ההשקעה בחברה, וכי ההחלטה אודות ההשקעה התקבלה באספה בה המבקש לא נטל חלק, ושבה נפרס בפני כלל בעלי-המניות מצב החברה לרבות התחייבויותיה.
עוד טענו המשיבים כי הגיוס הפנימי נעשה לטובת החברה, וכי הוא לא ידלל 98% מאחזקות המבקש בה. המבקש זכאי לקחת חלק בסבב ההשקעות. גם אם יבחר שלא לעשות כן, הדילול המקסימלי האפשרי שלו עומד על כ-24%, כך שחלקו בחברה יעמוד לאחר מכן על כ-34% מהאחזקות בה (חלף 45% היום, לפני ההשקעה).
8. המשיבים טענו כי הם פעלו בתום-לב ולטובת החברה וכי לכן צריך בית המשפט להימנע מלהתערב בשיקול-דעתם. הם הוסיפו כי לאחר שמוצו כל האפשרויות לרבות השקעה של משקיע חיצוני שהציע המבקש, ולאחר שהמבקש התעלם מהצעתם להפרדת כוחות – היה צורך בגיוס כספים שימנע מהחברה להגיע למצב של חדלות-פירעון.
9. בהתייחס לערך החברה, טענו המשיבים כי עמדת המבקש איננה נכונה. הדירקטוריון מעולם לא קבע את שווי החברה, ודברי הדירקטורים אליהם מתייחס המבקש ניזונו מהדיווחים שהוא עצמו מסר להם. מתמליל ההקלטה של ישיבת הדירקטוריון אליה הפנה המבקש עולה כי הוא עצמו אמר שאין די באמירות בעלמא כדי להעריך את שווי החברה. מאחר שמיום הקמתה ועד היום, מכירות החברה מסתכמות במאות אלפי דולרים בודדים, הרי שאין ממש בהערכות השווי אותן מציין המבקש בבקשתו. המשיבים אף ציינו כי הם מוכנים למכור את חלקם בחברה על-פי השווי המצוין על-ידי המבקש, כמו גם תמורת שווי של 10% ממנו.
עוד הוסיפו המשיבים כי השווי שנקבע לצורך ההשקעה לא נקבע באופן שרירותי. הם ציינו בהקשר זה כי לפני כחצי שנה ניסתה החברה לגייס הון לפי שווי של $1,200,000 וניסיון זה לא עלה יפה. המבקש מצדו יזם השקעה בחברה לפי שווי של $1,000,000 וכשל גם הוא. לגישת המשיבים, ניסיון נוסף לגייס הון לחברה בשווי נמוך יותר אינו פסול.
10. באשר לשווי הפטנט בספרי החברה, טענו המשיבים כי מדובר בשווי שנגזר מעסקת ההשקעה של מאן בחברה (השקעה של 4 מיליון דולר לפי שווי של 40 מיליון דולר). מדובר לגישתם בנתון משנת 2017, כאשר מאז לא הגשימה החברה את הציפיות ממנה. מעבר לכך – אין משמעות לשווי הפטנט בספרים, שכן אין כל משקיע המוכן לקבל שווי זה לצורך השקעה. עוד צוין כי רואי-החשבון של החברה ביקשו לשערך את שווי הקניין הרוחני שלה לצורך הדוחות הכספיים לשנת 2019, אולם לחברה אין מקורות כספיים לביצוע שערוך כאמור.
עוד הוסיפו המשיבים וטענו כי אין ממש בטענת המבקש אודות זכותו להשבת הפטנט לידיו. לפני הקמת החברה לא היה הפטנט בבעלותו הבלעדית של המבקש אלא בבעלות של המבקש יחד עם רעייתו והמשיבים. בעסקה בה מאן השקיעה בחברה, עברה הבעלות לידי החברה תוך הצהרות ומצגים ברורים כי הוא שייך לחברה ולה בלבד. משכך אין ממש בטענות המבקש לפיה יש לו "זכות עודפת" בקניין הרוחני של החברה.
11. המשיבים ציינו כי יש לדחות את הבקשה גם מאחר שהתנאים למתן סעד זמני לא מתקיימים. כך, קבלת בקשתו של המבקש תביא את החברה לשיתוק ולחידלון. אם בית-המשפט יקבל את הבקשה וימנע מהחברה לבצע את הגיוס, יהיו בעלי-המניות האחרים אלה שיקופחו, שכן כל אחזקותיהם בחברה ירדו לטמיון. מאזן הנוחות נוטה – כך נטען – לזכות המשיבים, שכן היעתרות לבקשה תביא את החברה למצב של חדלות-פירעון.
המשיבים ציינו כי המבקש הגיש עד היום במסגרת ההליך 4 בקשות לצווים זמניים שאף אחת מהן לא התקבלה, ומכאן שהוא מעוניין רק להכביד על המשיבים בניסיונם לנהל את החברה. גם הבקשה דנן מעידה כי המבקש סבור שאם החברה תחדל להתקיים הוא יקבל את קניינה הרוחני. עמדה זו מעידה על כך שהוא הגיש את הבקשה בחוסר תום-לב ומטעמים זרים.
12. בהתייחס לסעדים הנוספים שהתבקשו על-ידי המבקש בבקשתו, צוין כי פירוט התחייבויות החברה נמסר באסיפה הכללית שהמבקש בחר לא להשתתף בה. כל המידע שנמסר לכלל חברי הדירקטוריון נמסר גם למבקש, ומלוא המידע אודות התחייבויות החברה נמסר לו. אין ממש בטענה אודות הסתרת מידע מהמבקש, כאשר המבקש מקבל כל פרוטוקול של כל ישיבה שיוצא מטעם החברה, והוא מכותב לכל מייל הרלוונטי לדירקטור בחברה. ככל שהמבקש מעוניין במידע נוסף, עליו לפנות למנכ"ל שמונה לחברה ולהבהיר מהם המסמכים החסרים לו.
בהתייחס לערבות המבקש – נטען כי הוא ערב יחד עם מר גורדין לשתי מכוניות ליסינג שהחברה שוכרת, וזאת בהיותם שני בעלי-המניות היחידים הישראלים בחברה.
תשובת מאן
13. גם מאן השיבה לבקשת המבקש. מאן הבהירה כי היא חברה זרה המחזיקה ב-10% ממניות החברה, היא אינה מעורבת בניהול השוטף שלה ואין בחברה דירקטור מטעמה. עוד ציינה מאן כי המבקש הגיש כבר "אינספור בקשות 'דחופות' נוספות למתן צווים" בפרק הזמן הקצר בו מתנהלת התביעה. היעתרות לבקשה דנן משמעה כי החברה תגיע לסוף דרכה לאור מצבה הכלכלי הקריטי. לכן עותרת מאן כי בית-המשפט ידחה את הבקשה ויחייב את המבקש בהוצאות לדוגמה או למצער בהוצאות ריאליות.
לגישתה של מאן, הסעדים בבקשה דנן הם דרסטיים יותר מאלה שהתבקשו בתביעה עצמה (שכיום ברור כי היא התייתרה). המבקש אינו מבהיר כיצד ניתן להוציא צווים שאינם משרתים את ההליך העיקרי. אין הצדקה להתערבות בדרך ניהול החברה, בזכות הקניין של המשיבים ובשיקול-הדעת שלהם שהופעל לטובת החברה.
מאן הבהירה כי מתן צו עשה זמני הוא סעד דרסטי הניתן במסורה. המבקש לא הבהיר מהי הדחיפות במתן הסעדים המבוקשים על-ידיו, לא התייחס לשאלת מאזן הנוחות, תום-לבו, להוכחה של עילת התביעה ולו לכאורה וכיו"ב.
14. בהתייחס לטענות המבקש אודות שוויה הנוכחי של החברה (שהוא השווי הרלוונטי להשקעה הנוכחית), נטען כי המבקש לא גיבה את טענותיו בחוות-דעת מומחה אף שמדובר בנושא שבמומחיות. מאן הבהירה כי השווי ההיסטורי בו נרכשו מניותיה לא עמד במבחן המציאות, וכי מצבה של החברה היום הוא כלאחר ייאוש, ואין כל משקיע המעוניין להשקיע בה. בהתייחס לטענת המבקש בנוגע להצעה לרכוש את מניות מאן תמורת סכום של 4 מיליון דולר – מאן טענה כי לא הייתה הצעה "קונקרטית, אמינה ובלתי-מותנית" כזו, וכי אילו הייתה – מאן הייתה נענית לה ללא היסוס. כן לא הייתה הצעה מצדה של מאן לרכוש את מניות המבקש בהתאם לשווי חברה של 40 מיליון דולר.
15. מאן הבהירה מאן כי היא עצמה אינה מעוניינת להשתתף בסבב ההשקעות העומד ביסוד הבקשה, ומכאן שאין יסוד לטענות לפיהן היא מעוניינת לפגוע במבקש ולהשתלט על אחזקותיו. זאת מאחר שמאן עצמה תיפגע מההשקעה הנוספת ואחזקותיה ידוללו בדיוק כמו אחזקות המבקש. בהיותה של מאן הגורם היחיד שהשקיע כספים בחברה, היא הנפגעת העיקרית מהחלטת ההשקעה – ולמרות זאת היא הצביעה בעד ההחלטה, בהיעדר כל אלטרנטיבה אחרת.
עוד צוין כי העובדה שהמבקש כשל מלגייס משקיע בחברה אפילו בשווי שנקבע בהחלטת בעלי-המניות נושא הבקשה כמו גם הסירוב של מאן להשתתף בסבב, מעידות כאלף מונים על השווי הכלכלי האמיתי של החברה כיום. מכל מקום, החלטת החברה היא החלטה שהתקבלה כדין על-ידי מוסדותיה, לטובת החברה ולטובת בעלי-המניות בה. זוהי החלטה שוויונית שחלה באופן יחסי על כל בעלי-המניות. אם המבקש יחליט להשקיע – הוא לא יספוג את הדילול.
16. מאן הוסיפה וציינה כי אין ממש בטענת המבקש לפיה הקניין הרוחני של החברה הוא בבעלותו או שיש לו זכות לקבלו. זאת מאחר שטענה זו מנוגדת להתחייבויות המבקש ולמצגיו בהסכם ההשקעה מיום 5.12.2016 מכוחו השקיעה מאן סכום של 4 מיליון דולר בחברה. אין גם ממש – כך נטען – בטענות המבקש לפיהן ההחלטות בחברה התקבלו בניגוד להסכמים בין הצדדים או בניגוד לדין. המבקש הוזמן לאספות בעלי-המניות של החברה. אף לו הוא היה מחליט להתייצב בהן ולהתנגד להצעות ההחלטה שהועלו בהן – הדבר לא היה מועיל, וההחלטות היו מתקבלות חרף התנגדותו.
התגובה לתשובה
17. בתגובתו טען המבקש כי המשיבים פעלו לאורך זמן בניסיון לרושש אותו ולגזול את רכושו. לכן הוא איבד כל אמון בהם. הוא הוסיף כי בעת הזו, נוכח מגפת הקורונה, משותקת כל פעילות עסקית. המשיבים אינם מציגים תכנית עסקית בה ייעשה שימוש בכספי ההשקעה, ומכאן שהם ישמשו רק לצורך השבת חובות שהמשיבים יצרו בחברה ויגדילו את חלקם בפטנט של המבקש.
עוד טען המבקש כי אין ממש באפשרות המוצעת לו לכאורה לקחת חלק בהשקעה, לאור מצבו הכלכלי והבריאותי. הוא הוסיף כי המשיבים מנועים מלהעלות טענות אודות המצב הכלכלי הקשה של החברה והצורך בהשקעה, שכן זהו מצב שהם גרמו לו בפעולותיהם ובמחדליהם הניהוליים. המבקש אינו צריך לשאת בתוצאות מחדליהם – וזאת בין אם מדובר בתולדה של רשלנות או בתולדה של מעשים זדונים.
המבקש הוסיף כי המשיבים מודעים למצבה של החברה עוד מחודש נובמבר. כבר אז ידעה החברה כי "כלו משאביה הכספיים וחשבונה מאופס". למרות זאת הם יצרו לחברה חובות והתחייבויות במאות אלפי שקלים כדי להצדיק את הדילול.
19. עוד טען המבקש כי הפטנט אינו שייך למשיבים 2-4. לטענתו, בהסכם המייסדים ישנו ויתור של המבקש ורעייתו על הזכויות בפטנט כלפי המשקיעה (מאן) אך לא כלפי המשיבים 2-4. המבקש מבהיר כי ההסכם מעיד על אומד-הדעת של הצדדים לו לפיו הפטנט שייך לו ולמשיבים 2-4 אין חלק בו.
20. בהתייחס לדילול, חזר המבקש והלין כלפי ערך החברה שעל-פיו מבוצע הדילול. הוא ציין כי לא יתנגד לכך שיוזרם לחברה סכום כסף לפי ערך הנכסים המוסכם או שתועמד הלוואה לרשות החברה שתובטח בשעבוד בהתאם לערך הנכסים בספרי החברה. המבקש חוזר ומדגיש כי ערך החברה לצרכי ההשקעה הוא "מגוחך", וכי בשלו לא תתכן השקעה חיצונית בערך הממשי של החברה, מה עוד שלא הוצעה השקעה כזו. הוא חזר והדגיש כי החברה מסתירה מידע אודות פעילותה ועסקיה.