21. בהתייחס למאזן הנזקים, טען המבקש כי המשיבים קבלו ממנו מניות בשווי של $18,500,000. המשיבים משכו מהחברה שכר וכספים כך שהם השיבו לעצמם את השקעתם בה. עוד נטען כי המבקש הציע מנגנוני מימון חליפיים שהמשיבים כלל לא בחנו אותם. המבקש הוסיף כי הוא הפנה למשיבים הצעה ממשקיע שהציע לרכוש את חלקם של המשיבים בחברה בהתאם לשווי חברה של 1.35 מיליון דולר, הצעה שהוא עצמו סירב לקבלה – ושהמשיבים היו מודעים לה ודחו אותה. גם הצעה זו מעלה כי הערך שנקבע על-ידי המשיבים לחברה אינו משקף את שוויה האמיתי.
המבקש טען כי בהתאם לפסיקה, הנטל להוכיח את ערך החברה מוטל על המשיבים, שכן החלטתם מעוררת סימן שאלה אודות תום-לבם. הוא ציין גם את קיומו של סכסוך בין בעלי-המניות ואת העובדה שהמשיבים לא מסרו לו מידע מלא אודות החברה כנושאים שיש להביאם בחשבון בהקשר זה. כן ציין המבקש את זלזולם של המשיבים בסדרי-הדין, בין היתר משום שחלקם לא תמכו את תשובותיהם בתצהירים.
22. בהתייחס לכינוס האספה הכללית, טען המבקש כי האספה אינה יכולה למלא את תפקיד הדירקטוריון בלא שנציג מאן מונה כדירקטור. אין גם ממש בטענת המשיבים לפיה נבצר מהדירקטוריון למלא את תפקידו. המבקש אף ציין כי הזימון לאספה לא היה חוקי. משכך – לגישת המבקש – החלטותיה של אספת בעלי-המניות אינן חוקיות.
23. המבקש התייחס לנושא מעורבותה של מאן בחברה. הוא ציין כי נציגי מאן היו מעורבים בפיטוריו ובהחלטה למנוע ממנו מידע. הם הורחקו מהחברה במהלך תמוה שלא הוסבר. לכן ברור כי מאן נוקטת באסטרטגיה של הרחקת עובדיה מהאחריות המשפטית, כאשר היא מוסיפה להיות גורם מכריע בחברה ובפעולותיה.
24. המבקש הוסיף וביקש כי בית-המשפט יורה על שחרורו מכל מחויבות וערבות שהמשיבים יצרו בשמו ובניגוד לרצונו. הוא התייחס בהקשר זה לרכבי החברה שהמשיבים מוסיפים להחזיק בהם מכוח ערבויות עליהן הוא חתם כאשר שימש כמנכ"ל החברה. למרות זאת טוענים המשיבים כי חתימתו היא כבעל-מניות בחברה.
עוד חזר והמבקש ועתר כי בית-המשפט יורה למשיבים להימנע מביצוע דילול אלא-אם-כן הדילול ייעשה בהתאם לשווי החברה שהוא לפחות כערך הפטנט שהמבקש ורעייתו העבירו לה. כן הוא עתר כי תועבר לו רשימת חובות החברה, מי אישר אותם והזמנת עבודה חתומה ומאושרת ביחס אליהם.
השלמת טיעון מטעם המשיבים 2-4
25. למשיבים 2-4 ניתנה, לבקשתם, אפשרות להגיש השלמת טיעון נוספת בתגובה לטענות המבקש בתגובתו לתשובה. במסמך זה חזרו המשיבים על התמונה הכוללת, על מצבה של החברה ועל ההכרח בהשקעה נוספת – שאם לא תתבצע, החברה תיכנס להליכי חדלות פירעון. כן חזרו המשיבים על עמדתם ביחס לחוסר תום-הלב של המבקש.
דיון
26. החלטה זו ניתנת במהלך מגפת הקורונה, כאשר מטעם זה לא התקיים בה דיון בעל-פה, ובהסכמת הצדדים היא ניתנת בהתאם לבקשה ולתגובות.
אקדים ואציין כי אני סבורה כי אין לקבל את הבקשה ככל שהיא נוגעת לסעד בו התבקש מידע נוסף שהמבקש עתר לקבל. בקשה כזו איננה בקשה דחופה, והמבקש רשאי להעלותה במסגרת בקשה לגילוי מסמכים שהוא יהיה רשאי להגיש. יחד עם זאת, מוצע כי המשיבים יעבירו למבקש את המידע המבוקש על-ידיו. לגישתם, מידע זה נמסר במסגרת האספה הכללית של החברה שהמבקש לא השתתף בה. אין לכאורה מניעה – גם לגישת המשיבים - למסור אותו גם למבקש בלא צורך בהגשת בקשה נפרדת לצורך כך. מסירה כזו של מידע עשויה לקדם את ההליכים בתביעה ולאפשר לצדדים לשקול אפשרות של הידברות עניינית ביניהם.
27. בקשה נוספת שלה עתר המבקש נגעה לשחרורו מהערבויות שהוא חתום עליהן. מדובר בערבויות לליסינג של שתי מכוניות, שהמשיבים טענו כי המבקש חתום עליה יחד עם מר גורדין, וזאת בהיותם שני בעלי-המניות היחידים בחברה שהם ישראלים.
אני סבורה כי מאחר שהמבקש אינו עושה שימוש במכונית של החברה, יש לקבל את בקשתו ולבטל את הערבות שהוא חתום עליה וזאת תוך 10 ימים מהיום. ככל שגורם אחר מבקש להמשיך לעשות שימוש במכונית של החברה – הוא יוכל לערוב להתחייבויות לחברת הליסינג במקום המבקש.
28. הנושא העיקרי שבגינו הוגשה הבקשה הוא ההחלטה אודות ההשקעה הנוספת בחברה. כבכל בקשה לסעד זמני, יש לבחון גם בבקשה דנן שתי שאלות עיקריות – את הסיכויים לכאורה שטענות המבקש יתקבלו, ואת שאלת מאזן הנוחות.
סיכויי התביעה
29. הטענה הראשונה שהעלה המבקש ביחס להחלטת האספה, היא כי ההחלטה התקבלה שלא כדין. אני סבורה כי בשלב זה של הדיון לא ניתן לקבוע כי הסיכוי לכאורה שטענה זו תתקבל הוא גבוה מאוד. ראשית, לטענת המשיבים (וכפי שעולה גם מפרוטוקול האספה מיום 6.2.2020), האספה בחרה להפעיל את סמכויות הדירקטוריון מאחר שהוא אינו מתפקד. אספה כללית רשאית לכאורה לעשות כן מכוח הוראת ס' 52(א) לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").
שנית, המבקש העלה גם טענות אודות פגמים בזימונה של האספה. בהקשר זה יש לציין כי נראה שחרף הפגמים הנטענים הללו, המבקש היה מודע לקיום האספה ונמנע בכל-זאת מלהשתתף בה. ככלל, בנסיבות כאלה – פגם בזימון האספה אינו מביא לבטלות ההחלטה אלא לנפסדות בלבד (ת"א (מחוזי מרכז) 8746-10-09 ברדיצ'ב (נאמן) נ' פויכטונגר, פ' 67 (16.12.2010)). מכאן שלבית-המשפט מוקנה שיקול-הדעת לקבוע אם לבטל את החלטת האספה אם לאו. על-כל-פנים וכפי שיובהר להלן, נוכח הנחיצות של השקעה בחברה שנראה שגם המבקש אינו כופר בה, שיקולי מאזן הנוחות מכוונים לאפשר את ביצוע ההשקעה חרף הפגם הנטען בזימון האספה, אך זאת בתנאים שיפורטו להלן.
30. בכל הנוגע להחלטה לגופה, הרי שהחלטה אודות השקעה בחברה היא החלטה הקשורה בניהול הפנימי שלה. לכן הסמכות לקבלה נתונה בדרך-כלל למוסדות החברה ובית-המשפט לא יתערב בשיקול-דעתם כל עוד הם שקלו את השיקולים הרלוונטיים בתום-לב ולטובת החברה (ע"א 667/76 ל. גליקמן נ' א.מ. ברקאי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד לב(2) 281, 287 (1978), להלן: "ענין ברקאי"). כאשר מדובר בהחלטה של דירקטוריון החברה, בית-המשפט נמנע בדרך כלל מהתערבות בה כאשר מתקיימים התנאים לקיומו של כלל שיקול-הדעת העסקי (ר' ע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ, פ' 74 (28.12.2016) (להלן: "ענין ורדניקוב")). יוזכר כי אחד התנאים הללו הוא כי ההחלטה תהיה "מיודעת".
יחד עם זאת, כלל שיקול-הדעת העסקי אינו חל כאשר מקבל ההחלטה הוא בעל אינטרס אישי מנוגד לזה של החברה בהקשר הרלוונטי. זאת לאור החשש המובנה מפני החלטות המתקבלות על-ידי מי שמצוי במצב של ניגוד עניינים (ר' ענין ורדיניקוב, פסקה 75). לכן, במקרים בהם מצויים מקבלי ההחלטה במצב של ניגוד עניינים, החלטתם אינה נהנית מכלל שיקול-הדעת העסקי, ובית-המשפט בוחן את ההחלטה לגופה בהתאם לסטנדרט ביקורת מחמיר יותר.
את הרציונל האמור ניתן להחיל גם על החלטה לגיוס הון בחברה – בין אם היא מתקבלת על-ידי דירקטוריון החברה ובין אם היא מתקבלת על-ידי בעלי מניותיה באספה הכללית שלה. גם בהתייחס להחלטה כזו – יהיה מקום לסטנדרט ביקורת מחמיר יותר כאשר למקבלי ההחלטה היה בה עניין אישי.
31. בהתייחס להחלטה על גיוס הון בחברה פרטית, קבעה הפסיקה כי על בית-המשפט לבחון הן את שאלת נחיצות הגיוס והאם עומדות בפני החברה דרכים אלטרנטיביות אחרות לגיוס הון שלא יהיה בהן כדי לפגוע במיעוט; והן את ערך החברה לצורך הגיוס - היינו האם המניות הוקצו בערכן הריאלי (ר' עניין ברקאי).
בחינת נחיצות ההשקעה נובעת מהעובדה שכאשר מבוצעת השקעה לא נחוצה בחברה, היא עלולה לפגוע בבעלי-מניות שאינם מעוניינים להוסיף ולהשקיע בחברה. בעלי-מניות כאלה מדוללים כתוצאה מההשקעה, והדבר עלול להקטין את יכולת ההשפעה שלהם בחברה. יחד עם זאת, אם הדילול נעשה לפי שוויה הריאלי של החברה, הוא אינו פוגע בשווי האחזקות של בעל-המניות בחברה אלא רק בשיעור אחזקותיו (דילול כזה מכונה "דילול בשיעור האחזקות בחברה").
32. דילול כזה הוא שונה מדילול שנעשה בהתאם לשווי חברה שאינו משקף את ערכה האמיתי. כך נקבע בפסיקה כי "כאשר מבוצעת השקעה בחברה בהתאם להערכת שווי של החברה שהיא נמוכה משוויה הריאלי, התוצאה היא כי בעל-מניות שאינו לוקח חלק בהשקעה – מדולל מעבר לנדרש" (ר' ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' מולר, פ' 47 (25.9.2016)). דילול כזה כונה בפסק הדין "דילול בערך המניות".
בית-המשפט הבהיר באותו עניין כי כאשר החברה מגייסת הון כנגד הקצאת מניות בשווי חברה נמוך, הדבר עשוי להיחשב כקיפוח של בעלי-מניות המיעוט ולהתנהלות העולה כדי הפרת חובת האמון של מנהלי החברה (ר' גם ע"א 741/01 קוט נ' עיזבון ישעיהו איתן ז"ל, פ"ד נז(4) 171, 184-186 (2003)). השקעה בהתאם לשווי נמוך מהשווי האמיתי של החברה, מעבירה הון מבעלי-המניות שאינם משתתפים בה לבעלי-המניות שמשתתפים בה, ללא הצדקה.
33. במקרה דנן וכפי שהובהר בראשית הדברים (ויפורט גם להלן), נראה כי המבקש אינו כופר למעשה בצורך לבצע השקעה נוספת בחברה לאור מצבה הנוכחי. טענתו המרכזית של המבקש היא כי שווי החברה לפיו מבוצעת ההשקעה הזו, אינו משקף את שוויה האמיתי. כך עולה גם מתגובת המבקש לתשובת המשיבים – שם הוא טען כי הוא ציין כי לא יתנגד לכך שיוזרם לחברה סכום כסף לפי ערך הנכסים המוסכם.
אם אכן צודק המבקש בטענתו אודות ערך החברה לצרכי ההשקעה – משמעות הדבר היא כי אם הוא יבחר שלא להשתתף בסבב ההשקעה, ידולל ערך מניותיו בחברה (ולא רק שיעור האחזקות שלו בה) ללא הצדקה.
34. לכן, הנושא העיקרי שיש לבחון אותו בהתייחס לסיכויים לכאורה של טענות המבקש בבקשה, נוגע לשאלה האם הערכת השווי שבהתאם לה מבוצעת ההשקעה, משקפת את השווי הריאלי של החברה אם לאו. כאמור, אם מדובר בהערכת שווי בחסר, פירוש הדבר דילול של ערך מניות המבקש באופן שיפגע בזכויותיו.
35. השאלה הבאה שיש לבחון אותה היא על מי מוטל הנטל להוכיח כי הערכת שווי החברה לצורך ההשקעה הייתה ריאלית – האם המבקש צריך להוכיח את גרסתו לפיה מדובר בהערכת חסר, או שמא מוטל על המשיבים להוכיח כי מדובר בהערכה ריאלית?
לטעמי, לפחות כאשר יש בסיס לסברה לפיה ההחלטה התקבלה במצב של ניגוד עניינים, הנטל יוטל על מקבלי ההחלטה להוכיח כי שווי החברה שבהתאם לו בוצע הגיוס, אכן משקף את שוויה הריאלי (ה"פ (מחוזי ת"א) 1225/05 אפק נ' חיי שרה בע"מ, עמ' 12 (18.1.2007) והשוו לע"א 3136/14 כבירי נ' אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ, פ' 46-44 (28.1.2016)).
36. אני סבורה כי במקרה דנן ניתן לקבוע ולו לכאורה כי הנטל מוטל על המשיבים 2-4, ככל שהם מתכוונים לקחת חלק בהשקעה. זאת משום שאם מדובר בהשקעה שהמשיבים 2-4 ייקחו בה חלק, הרי מדובר בהחלטה שהם מצויים לגביה במצב של ניגוד עניינים. כפי שהובהר לעיל, המשיבים 2-4 לא ציינו מפורשות כי הם מבקשים לקחת חלק בהשקעה (למרות שהמועד לעשות זאת חלף לכאורה נכון להגשת תגובתם האחרונה). בתגובה הראשונה שלהם הם אף טענו כי הם טרם החליטו האם הם יעשו כן (ס' 16 לתשובת המשיבים למשל)).
יחד עם זאת, מהאמור בתגובה האחרונה עולה כי המשיבים 2-4 אכן מתכוונים להשקיע בחברה. בסעיף 4 לתגובה זו מציינים המשיבים 2-4 כי ביצוע ההשקעה מבחינת המבקש משמעו כי "חלקו ידולל מ-45% ל-33%". שיעור דילול זה עולה בקנה אחד עם ההנחה לפיה המשיבים 2-4 ישתתפו בהשקעה ויתר בעלי-המניות לא יעשו כן.
לכן, נניח להלן כי המשיבים 2-4 ייקחו חלק בהשקעה המוצעת. כפי שהובהר בראשית הדברים, הרי אם גם משיבים אלה לא ישתתפו בהשקעה, היא ממילא לא תתבצע ככל הנראה, לאור עמדתה של מאן שהחליטה שלא להצטרף להשקעה המוצעת.
37. המשיבים 2-4 היו מודעים ככל הנראה לכך שהמבקש לא ייקח חלק בהשקעה הנוספת. לכן, היה להם אינטרס מובנה להעריך את שווי החברה בחסר. זאת שכן הערכה בחסר יכולה לאפשר למשיבים הללו "לרכוש" כנגד ההשקעה הנוספת שלהם, חלק נוסף בחברה במחיר שאינו משקף את המחיר הריאלי.
העובדה שבין הצדדים ישנו סכסוך המתנהל מזה זמן מה, מחזקת אף היא – בהתאם לפסיקה של בית המשפט המחוזי – את החשש האמור (ר' ת"א (כלכלית) 38465-04-11 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ (18.1.2015) בעמ' 59, וערן שפינדל ויעל זכות מאבק בעלי מניות עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית, 389 (2017)). החשש מתגבר במקרה דנן גם נוכח הנסיבות – המחלוקת בין הצדדים ביחס לשווי החברה, שווי הפטנט בספריה, הכל כפי שיפורט להלן.
38. כאמור, כאשר מתקבלת החלטה במצב של ניגוד עניינים, עובר בדרך-הכלל הנטל למקבלי ההחלטה להוכיח את הגינותה של ההחלטה (ר' למשל ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. פ"ד נ(1) 238 ועניין ורדניקוב שנזכר לעיל). החלטה במצב של ניגוד עניינים אודות השקעה בחברה, היא החלטה שעשויה להסתבר כהחלטה מקפחת.
מאחר שבמקרה דנן מצויים המשיבים 2-4 לפחות לכאורה במצב של ניגוד עניינים ביחס להערכת שווי החברה ולאור המחלוקת הקוטבית בין הצדדים לגבי שווי החברה, נטל ההוכחה אינו מוטל עוד על כתפי המבקש – להוכיח כי ערך החברה לצורכי ההשקעה הוא בלתי-סביר, אלא הוא עובר לכתפי המשיבים, שמוטל עליהם להוכיח את סבירות הערך שיוחס לחברה במסגרת החלטת האספה.
39. האם הרימו המשיבים את הנטל? אני סבורה כי נכון לשלב זה של הדיון, לא ניתן לקבוע כי הנטל הורם. עמדת המשיבים ביחס לשווי החברה כפי שהם העריכו אותו לצרכי ההשקעה, אינה מבוססת על הערכת שווי שנערכה על-ידי מומחה (כפי שמקובל במקרים אחרים) או על כל נתון אובייקטיבי ורלוונטי אחר. המשיבים אף לא טענו כי ההערכה התבססה על נתונים ברורים וודאיים אחרים. לכן, יש ממש בטענת המבקש לפיה מדובר בהערכה שרירותית שאינה מיודעת. נושא זה מקבל משנה תוקף לאור האמור לעיל – קרי האינטרס שיש לפחות למשיבים 2-4 כי החברה תוערך לצורך ההשקעה בשווי נמוך ככל האפשר מאחר שהם מודעים לכך שהמבקש לא ייקח חלק בהשקעה.
40. המשיבים טענו כזכור כי מיום הקמתה ועד היום, מכירות החברה מסתכמות במאות אלפי דולרים בודדים, וכן הבהירו כי הם מוכנים למכור את חלקם בחברה על-פי השווי המצוין על ידי המבקש כמו גם תמורת שווי של 10% ממנו. יוער כי עמדת המשיבים לפיה הם מוכנים למכור את חלקם לפי שווי של 10% מזה לו טוען המבקש – מביאה למסקנה של שווי חברה של 3.6 מיליון דולר – שווי העולה באופן משמעותי על השווי שלפיו מבקשים המשיבים לבצע את ההשקעה.